|
|
עמוד:385
מ ש נ ה א מסכת כתובות 385 אוכל" 6 . על כן יש להבין את האות וי"ו לא כווי"ו החיבור אלא כאות מדגישה בלבד 7 . אם כן, הבעיה איננה בעיית הנוסח אלא בעיית פרשנות בלבד . כוונת המשנה, לפיכך, היא : מציאת האישה ומעשה ידיה לבעלה ; ו [ מהו מעמד ] ירושתה ? ( ו ) הוא אוכל פירות בחייה [ אך אם מת לפניה או התגרשו – הנכסים שייכים לה ] . מעיון במקורות התנאיים עולה כי אין עמדה אחידה באשר לזכויות הבעל בירושה שירשה אשתו . בעל ספרי זוטא ( ל יז, עמ' 329 ) מניח שאין הבעל יורש את ירושת אשתו ( מה שאשתו ירשה מבית אביה ) . בבבלי יש מחלוקת אחרת, האם האב אוכל את פֵרות ירושה זו בחייה של בתו ( מז ע"א ) . לכאורה, אם כן, משנתנו השנויה בסתם אינה דעת הכול . ייתכן שיש להבחין בין מה שאביה נתן לה במתנה ( לחתונה ) ובין רכוש שהביאה עמה מבית אבי אמה . יתר על כן, אף על פי שמבחינה חברתית לא תמיד הייתה לגיטימציה חברתית לאישה להחזיק ברכוש, בפועל התאפשר לה פעמים רבות לעסוק בפעילות כלכלית, ואף לצבור רכוש, ועל כך מדובר במשנתנו . לכאורה הכלל ההלכתי המוכר הוא שרכוש האישה הוא ברשות בעלה 8 , ו"מה שקנתה אשה – קנה בעלה" 9 . כלל זה אינו מוכר במקורות התנאיים . כמו כן, במשנת עירובין, למשל ( פ"ז מ"ו ) 10 , היא מופיעה כאישיות משפטית עצמאית, ורשאית להתקין עירוב כאחד מדיירי החצר . הירושלמי ( ל ע"ג ) מסביר שמשנתנו כרבי מאיר ורבי שמעון בן אלעזר הסבורים שלאישה זכות לפדות מעשר שני של בעלה 11 . כלומר, אמנם כל מה שקנתה אישה קנה בעלה, אך העניקו לה את הזכות לסייע לבעלה במעשים שהם על גבול המשפט והריטואל . זאת ועוד . בתלמוד הבבלי ( נדרים פח ע"ב ) ניתן הסבר אחר למעמדה החריג לכאורה של האישה . הבבלי מציע שיש הבדל בין קניין משפטי "אמִתי" ובין הנחת עירוב, ואולי גם פדיון מעשר שני . הנחת עירוב ( ופדיון מעשר ) אינה פעולה קניינית של ממש אלא נועדה לזכות אחרים, על כן אין צורך בקניין מלא . הסבר אחר שהבבלי מביא הוא שיש לאישה בית אחר במבוי . הסבר זה רק מחריף את השאלה כיצד יש לאישה רכוש, הרי לפי ההלכה הבעל הוא המפעיל למעשה את הרכוש הקרקעי של אשתו 12 . 6 כך גם ב - ז, פ, ת, ט, ב, ן, ג ,8 ג 9 ו - ג ,10 וב - ק, ג ,2 ג 3 : "ואוכל" . 7 וראו אפשטיין, מבוא, עמ' ,1093 שקבע כי מדובר כאן בווי"ו הנשוא, והדברים קרובים זה לזה . 8 ראו להלן פ"ח מ"א, ושם מסתייגים בית שמאי מההלכה . אמנם הם מקבלים אותה, אך גם מסייגים אותה . 9 בבלי, נזיר כד ע"ב ; גיטין עז ע"א - ע"ב ; קידושין כג ע"ב ועוד, ובירושלמי, "זכת האשה – זכה בעלה", נדרים פי"א ה"ח, מב ע"ד ומקבילות . 10 ראו פירושנו למשנת עירובין, ושם בירור הנוסח . 11 למקור המחלוקת ראו תוס', מעשר שני פ"ד ה"ד . בין התוספתא לירושלמי הבדלים בשמות בעלי הדעות, וכן יוצא מהבבלי נדרים שיובא להלן . 12 מהדיון משמע שלבבלי הייתה גרסה אחרת בשמות החולקים, אך זו הערה בעלת חשיבות משנית לעצם המחלוקת . הבדל זה שבשמות בעלי המימרה תדיר ורגיל, אך עיקר החידוש הוא בהמשך הסוגיה .
|
|