|
|
עמוד:384
מסכת כתובות 384 פ ר ק ש י ש י אין לנו מקבילות לברייתא זו, אם כי ייתכן שסוגיית הירושלמי ( ל ע"ג ) הכירה את הברייתא ורומזת אף היא למחלוקת בנושא . הלכה זו של מציאת האישה חוזרת במשנת בבא מציעא ( פ"א מ"ה ) . משם נראה שמה שמצאו בני הבית ( אישה, עבד, בן ובת קטנים ) שייך לבעל - האב משום שבני הבית תלויים בו . הסוגיה למשנתנו ( בירושלמי ובבבלי כאחד ) רואה במציאה רווח נוסף שאינו חלק מהמשק הביתי, וצריך נימוק מיוחד כדי להעבירו לידי הבעל . לעומת זאת משנת בבא מציעא רואה בו בפשטות חלק מנכסי המשפחה, וכולם שייכים לאבי המשפחה . סוגיות הירושלמי דנות בכך ( ל ע"ג ; בבא מציעא פ"א ה"ה, ח ע"א ) והתלמוד מסביר שמציאה היא רכוש המשפחה, משום שהבעל יכול להפנות את בני ביתו לכל מלאכה שהיא, והאישה עצמאית יותר מבנה ולכן בעצם הייתה המציאה צריכה להיות שלה אילולא אותו נימוק מיוחד . כאמור, הרושם הוא שהמשניות, או לפחות משנת בבא מציעא, לא הכירו אבחנות אלו . לדידם מציאה היא כמו מעשה ידיים ושייכת לבעל . עם זאת, במקרה זה התלמוד מעניק לאישה מעמד עצמאי יותר מזה שמשתמע מפשט המשנה . החידוש הגדול של התלמוד הוא דווקא במה שהניח בפשטות, כמובן מאליו, שאין הבעל יכול לצוות על האישה לעבור מעבודה לעבודה . זהו חידוש במעמדה של האישה, שהתלמודים מניחים בפשטות, ואינו מצוי בפשט המשניות . כמו כן למדנו שהכלל הידוע שמציאת האישה לבעלה נחשב בעיני התלמוד כשנוי במחלוקת . ויורשתה ואוכל פירות בחייה – כך מופיע בכתב יד קופמן לאחר תיקון . נראה שלפני התיקון היה הנוסח "וירושתה ואוכל פירות בחייה", משמע שירושתה של האישה, כלומר מה שירשה ממשפחתה והגיע אליה לאחר נישואיה, שייך לבעלה, וכמו כן הוא אוכל את פֵרות נכסיה השונים 3 . לפי הגרסה המתוקנת יש כאן שני דינים נפרדים : האיש יורש את נכסי אשתו, אם נפטרה לפניו, וכמו כן הוא אוכל את פֵרות נכסיה בעודה בחיים . הגרסה הראשונה קשה להולמה, שכן אם הירושה של בעלה – מה החידוש בכך שהוא אוכל פרות, הרי הירושה שלו ? ! בעיה זו הטרידה את מעתיקי המשנה השונים, כמו גם את פרשני המשנה . בכתב יד פב של המשנה נוסף "שלה . . . " אחרי "וירושתה", ובכך הדגיש הסופר כי ירושתה מבית אביה שלה, אך בכל זאת הבעל אוכל את הפרות . בכתבי יד רבים הנוסח הוא "וירושתה – הוא אוכל פירות בחייה", ללא וי"ו לפני "הוא אוכל" . כלומר, המשנה קובעת באשר לנכסים שהאישה ירשה ממשפחתה ( "ירושתה" ) כי הבעל מקבל את רווחיהם כל עוד היא חיה . רש"י הציע שני פירושים : "אם נפלה לה ירושה – הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה ; לישנא אחרינא : ואם מתה בחייו יורשה" ( סה ע"ב ) 4 . ראשונים מאוחרים לרש"י טרחו להוכיח כי פירושו הראשון של רש"י הוא הנכון 5 , אבל בכל עדי הנוסח הארץ - ישראליים ובכמה עדי נוסח טובים ממסורת בבל הווי"ו מופיעה : "והוא 3 ראו לעיל פירושנו לפ"ד מ"י שהאישה יורשת ברכוש אביה . 4 זאת הלכה ידועה, ראו משנה, בבא בתרא פ"ח מ"א, ועוד . 5 עיינו תוספות סה ע"ב, ד"ה "וירושתה", רשב"א וריטב"א על אתר .
|
|