|
|
עמוד:12
12 דת ופוליטיקה בהגותו של מרטין בובר לחיבור זה כמה מאפיינים ייחודיים . האחד קשור במבנה הספר . אמנם פרקי הספר מציעים דיון בנושאים ובהיבטים שונים ומגוונים בהגותו של בובר, אבל הם חותרים להציג הגות זו כמכלול אחד . שאיפתו של בובר לכונן 'הומניזם מקראי', שמשמעותו ביטול הדיכוטומיה בין קודש לחול ועיצוב חברה מוסרית כ'מלכות שמיִם', היא אבן הראשה של הגותו הבוגרת . מאפיין אחר הוא ההתייחסות למניעים האישיים-הפסיכולוגיים שביסוד עיצוב משנתו ותהליך התגבשותה, כגון ההשפעה של שהייתו בגרמניה בשנות השלושים על יחסו להיבט הפוליטי-המדיני של הציונות . החיבור נדרש גם לרשת החברתית שסבבה את בובר ולתמורות הרעיוניות שצמחו מקשריו החברתיים . ביטוי מובהק לכך הוא ההשפעה של לנדאואר על התמורה הרעיונית שחלה במשנתו בשלהי מלחמת העולם הראשונה . היבטים אלו כולם יחד זורעים אור הן על בובר האיש הן על התפתחות הגותו ועל התגבשותה . 20 שני חלקים לספר . בחלק הראשון דיון בגישתו של בובר לרכיבי הזהות היהודית המודרנית : משמעות הדתיות היהודית, חשיבותה של ארץ ישראל, מהותה הרעיונית של הציונות וחשיבותה ומעמדה של מדינת ישראל . החלק השני מוקדש לדיון השוואתי בבובר ובבני זמנו, על הדמיון והשוני ביניהם . תכליתו של חלק זה לחדד היבטים שונים במשנתו של בובר על רקע האתגרים הרעיוניים שהוא התמודד עמם ונדרש אליהם . בפרק הראשון דיון בפרוטרוט בהגדרת הדתיות היהודית במשנתו של בובר . עם השנים השתנתה תפיסתו בעניין זה . בהגותו המוקדמת, המכונה 'התקופה המיסטית', ביקש בובר למצוא בדתיות מענה לניכור שבין היחיד היהודי לסביבתו התרבותית . בשנים ההן זיהה את הדתיות עם החוויה המיסטית, המשחררת את היחיד מהמותנה ומהיחסי המאפיינים את החברה המודרנית . ואילו בהגותו המאוחרת, המכונה 'התקופה הדיאלוגית', ביסס את הגדרת הדתיות על זיקה מובהקת לרעיונות הסוציאליזם הדתי, ובעיקר למשנתו הדתית-אוטופיסטית של גוסטב לנדאואר, שראה ביסוד הרוחני מניע חברתי . בשנים ההן תיאר בובר את הדתיות היהודית ברוח מושגי ה'הומניזם המקראי' . ואולם על אף התמורה שחלה בהגדרת הדתיות הבובריאנית, יחסו ליסוד ההלכתי לא השתנה . מלכתחילה טען בובר שאין לראות ביהדות מהות קבועה, המקדשת תכנים הלכתיים פוזיטיביים או מחייבת אורח חיים קבוע, אלא דת שמתגלם בה ייעוד והיא מבטאת אותו במושגי ערך : אחדות, שמשמעה ביטול הדיכוטומיה בין קודש לחול ; מעשה, שתכליתו פעולה ממשית במציאות הקונקרטית ; העתיד, שמשמעותו משיחית אוניברסלית . הפרק השני מוקדש לדיון בזיקה של עם ישראל לארץ ישראל, נושא שהוא רכיב מרכזי 20 על אופייה של המונוגרפיה ההיסטורית ומאפייניה ראו : Zimmermann , ' Biography as Historical Monography ,' pp . 453 - 454 .
|
|