|
|
עמוד:10
אדר תשפ"ו, מרס 6202גיליון 102 10 שב והזהיר את ערפאת מפני המשך השמירה על האופציה הצבאית לאחר החתימה על הסכמים אלה, מה שבמשתמע איפשר את המשך הקיום והצמיחה של חמאס וארגוני ההתנגדות האסלאמיים . לעתיד הפילוג במחנה הפלסטיני ושאלת ההסדרה בעזה חמאס, שלא ערערה על מעמדו של אבו מאזן כיו"ר אש"ף / רש"פ / פתח ( חרף הביקורת ואובדן הלגיטימציה המתמשכת שלו ב - 15 השנים האחרונות והקרע העמוק ביניהם ) , לא חדלה מלהאשים אותו בעשיית דה - לגיטימציה להתנגדות המזוינת : "הפכת את כולנו לטרוריסטים ועשית דה - לגיטימציה להתנגדות המזוינת נגד הכיבוש, המותרת על פי החוק הבין - לאומי" . אנחנו מוקצים ומנודים במקומות רבים בעולם, הטיח בו מוסא אבו מרזוק באחד הוויכוחים . ויתרת על קלף מיקוח מאוד מרכזי במגעיך עם הישראלים . אתה מגיע לכל מפגש איתם כשאין בידך כוח להשפיע על תוצאות המו"מ . ישראל, אמר לו ח'אלד משעל בהתבטאות פומבית אחרת, לעולם לא תענה לתביעותיך משום שאין בידך כל מנופי לחץ . זהו טיעון שעם הזמן אימצו גם רבים מפעילי פתח הבכירים, שביקורתם על אבו מאזן גברה . לעומת זאת רוב הציבור הפלסטיני חש תשישות ועייפות מהמשך הפילוג בין שתי התנועות . למעשה, אין היום הנהגה פלסטינית המסוגלת לייצג אותו בזירה הבין - לאומית ולהתמודד עם האתגרים הרבים הניצבים מולו . ציבור זה איבד זה מכבר את אמונו בשתי ההנהגות וסבור שאין ביכולת פתח של אבו מאזן, או ביכולת חמאס, להשיג כל אחת בדרכה את היעדים שהציבו בפני הציבור . חמאס נהנית אמנם במצב זה מאהדה רבה יותר, משום הביקורת מדינות ערב שישראל רוצה בשימור ופיתוח היחסים עמן, ומדינות התומכות בארגוני האחים המוסלמים, זועמות מאוד על חמאס ועל האסון שהמיטה על תושבי הרצועה והאיזור כולו הנמתחת על הרשות בהיותה הנהגה רשמית המייצגת את הממסד ( אף שנגועה בשחיתות ) , אך אין באהדה זו כדי ללמד על העדפתה על פני תנועת פתח . לכן ציבור זה לא חדל לפני המלחמה וגם אחריה לדרוש פיוס לאומי, אחדות, או כל מהלך שיגדיר את האינטרסים הפלסטיניים המשותפים ויקבע במשותף את הדרך הנכונה להשגתם . שאלת מפתח היא, האם יש בכוחה של תוכנית טראמפ ובאופן בו היא מנסה להביא את המלחמה לסיומה, כדי להכריע את הוויכוח הזה ? הדבר תלוי יותר מכל, ביישום הסעיף הראשון בהסכם, העוסק בפירוז הרצועה, פירוק או מסירת הנשק של חמאס וסיום שלטונה ברצועת עזה . זה איננו רק צורך ביטחוני ישראלי מהמדרגה הראשונה . זוהי הסיבה המרכזית להמשך הפילוג הפנימי הפלסטיני ולב הדרישה של אבו מאזן מחמאס מזה שנים : "נשק אחד, שלטון אחד, מדינה אחת" . ללא היענות לדרישה זו, טען לאורך שנים, לא יוכלו הפלסטינים להגיע לריבונות ועצמאות . באופן לא צפוי נוצר כעת אינטרס משותף לישראל ולרשות הפלסטינית, הזדמנות שיצרה המלחמה שלא הייתה קיימת עד כה . בנוסף, מדינות ערב שישראל רוצה בשימור ופיתוח היחסים עמן, ומדינות התומכות בארגוני האחים המוסלמים, זועמות מאוד על חמאס ועל האסון שהמיטה על תושבי הרצועה והאיזור כולו . ראשי התנועה ופעיליה מודים שמעולם לא התמודדו עם ביקורת כה קשה המוטחת בהם על ידי כל ממסד ערבי ובכל כלי תקשורת ערבי המקיים דיונים בסוגיית המלחמה והרצועה . זאת, כולל ערוץ "אל - ג'זירה" האוהד, שבחלק מתוכניותיו נשמעת בקורת קשה על חמאס ; ודמויות בכירות המזוהות עם התנועה, אך קוראות לה למסור את הנשק ולוותר על השלטון . הדבר גם משפיע על מערכת היחסים הפנים - ארגונית וחושף חילוקי דעות שהוסתרו משך שנים על רקע הדומיננטיות של ההנהגה העזתית והחיבור שהעדיפה עם איראן . הביקורת מתמקדת בחוסר התבונה ובקוצר הרואי המדיני העומד מאחורי היציאה למלחמה מבלי לקחת בחשבון את תוצאותיה חרף האזהרות שהושמעו במשך השנים מפני חוסר התוחלת שבהמשכו של המאבק המזוין בישראל . חמאס מוכן למסור נשק התקפי בלבד חאלד משעל לאבו מאזן : ישראל לעולם לא תיענה לתביעותיך משום שאין בידיך כל מנופי לחץ
|
|