|
|
עמוד:9
אדר תשפ"ו, מרס 2026 גיליון 102 9 התגובות להחלטת מועצת הביטחון 2803 אולם השיח הציבורי הפלסטינית התוסס, שייחל אף הוא למימוש הפסקת האש, סיום המלחמה והסבל הרב של תושבי הרצועה, הנו אמביוולנטי מאוד ביחסו להחלטת מועצת הביטחון . הוא נע בין הטענה הרווחת מאוד לפיה מדובר באפוטרופסות בין - לאומית מחודשת על רצועת עזה תחילה, ולאחריה על כלל הזירה הפלסטינית, סוג של חזרה לימי המנדט הבריטי, המחייב, בשלב כזה או אחר, מאבק בו ככוח זר . לכך נלווית טענה שאין קביעה של לוח זמנים כל שהוא לביצוע סעיפי ההחלטה, אי - שיתוף או ציון הרשות הפלסטינית כגורם שיש לו תפקיד בהחלטה זו, ואי - אזכור הקשר הגיאוגרפי שבין הרצועה לגדה המערבית - מה שמרוקן מתוכן את האמירה הנוגעת למדינה פלסטינית . להמחשה ראוי לצטט את עורך העיתון המזרח ירושלמי הנפוץ "אלקדס", הטוען שההחלטה היא חזרה לתכנית טראמפ הישנה שהוצעה לפלסטינים בקדנציה הקודמת שלו, ונדחתה באורח גורף . או – כטענת פרשן אחר – אפילו לימים שקדמו ל - ,1948 לרבות הפקעת האחריות מידי הפלסטינים על עתיד הרצועה וניהולה . כך, דבר הביקורת, טראמפ יהיה "נשיא רצועת עזה" והבעיה הפלסטינית תהפוך לבעיה הומניטרית – הזדקקות לתמיכה, סעד ורווחה, ולא בעיה לאומית של עם השואף להגיע לעצמאות . זאת, לעומת מיעוט טענות, הבאות רובן מסביבת אבו מאזן, המנוסחות היטב ורואות בחיוב את ההחלטה, בעיקר משום שלראשונה עומדת המערכת הבין - לאומית יחדיו מאחורי תוכנית שיש בה שיקום וגם חתירה לכינון מדינה, ואיננה דומה ל"עסקת המאה" של טראמפ, אותה ביקש לכפות על הפלסטינים בקדנציה הקודמת שלו . ומעבר לכך, היא עומדת בסתירה מוחלטת לעמדת ישראל, שבשנים האחרונות הייתה פקטור מרכזי במניעת ההידברות בערוץ המדיני . החלטה זו מאיצה בעיני הפלסטינים שתי התפתחויות ברמה הבין - לאומית המעניקות יתרון לעניין הפלסטיני : האחת, החלשת כוחה של ישראל בזירה הבין - לאומית . היא נדרשת להיענות לתכתיבים אמריקאיים שלא כבעבר, ומתמודדת עם דעת קהל הרבה פחות אוהדת בזירות האמריקאית והבין - לאומית . בהקשר זה מצוינת שיחת ההתנצלות הפומבית שנכפתה על ראש ממשלת ישראל באוזני אמיר קטר במהלך ביקורו בבית הלבן והעמדת סעודיה במעמד שווה לזה של ישראל . וההתפתחות השנייה היא, החיזוק שמעניקה ארצות הברית להחלטות הבין - לאומיות, בעצם העברת תוכניתה דרך מועצת הביטחון . בכך היא הופכת את או"ם לשחקן במערכה, בו תלו הפלסטינים זה מכבר את יהבם . המאבק הפלסטיני המזוין - קוו ואדיס ? ברקע למנעד התגובות הזה צריך לזכור את הוויכוח רב השנים, שהמלחמה הזו מביאה אותו לשיא, המתחולל בין תנועת פתח של אבו מאזן לבין תנועת חמאס, בנוגע ללגיטימציה וליעילות ההתנגדות המזוינת לישראל, בה נוקטת חמאס . בלב הוויכוח עומדת טענתו של אבו מאזן, אותה הרבה להשמיע גם באזני יאסר ערפאת טרם הסתלקותו, לפיה המאבק המזוין הגיע לקיצו ועם החתימה על הסכמי אוסלו לא ניתן להמשיך בסוג זה של התנגדות, משום ההתחייבויות שאש"ף נטל על עצמו בהסכמים אלה . לאנשי חמאס הוא נוהג לומר מאז נבחר לנשיא ב - ,2005 ש"טיליכם העבשים" אינם מקדמים את שחרור פלסטין כהוא זה, ורק מספקים לישראל את העילות שהיא מחפשת כדי להגיב ולגרום שוב ושוב להרג רב ולהרס, לפגיעה במעמד הבינ"ל של הפלסטינים ולהורדה מתמשכת של הבעיה הפלסטינית מסדר היום הבין - לאומי . בראיון שנתן לעיתון "אלחיאת" הלונדוני לאחר הסתלקות ערפאת, הוא ציין את ההבדל בגישתם ליישום הסכמי אוסלו . שם טען כי הזרוע הצבאית של חמאס . חמאס הצליח לשרוד ולא להתפרק כארגון טרא - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - החשש בחמאס : טראמפ יהיה "נשיא רצועת עזה" והבעיה הפלסטינית תהפוך לבעיה הומניטרית – הזדקקות לתמיכה, סעד ורווחה, ולא בעיה לאומית של עם השואף להגיע לעצמאות עמדת אבו - מאזן : "נשק אחד, שלטון אחד, מדינה אחת" . ללא היענות לדרישה זו, לא יוכלו הפלסטינים להגיע לריבונות ועצמאות
|
|