|
|
עמוד:29
אדר תשפ"ו, מרס 2026 גיליון 102 29 עלי, נכדו של הנביא, על ידי הסונים, שרצחו אותו ( קרב כרבלא, 680 לספירה ) . האִמאם ה - 12 בשושלת יורשיו של חוסיין, מוחמד אל - מהדי, נעלם בשנת ,874 ולאמונתם הוא עתיד לחזור לעת הגאולה . עד אז השפעתו של האִמאם הנעלם מורגשת אצל השיעים דרך חכמי הדת, ועל בסיס האמונה בחזרתו . מאז מהפכת 1979 באיראן, חכמי הדת ובראשם המנהיג העליון, שולטים ברוח משיחית זאת . אתוס הקורבנות שלהם מלווה בהרבה זעם, במפגני שנאה, לסונים, למערב, ולישראל . לוח השנה שלהם כולל פולחני אבל, ומֵייצגי ייסורים . לא כן הזיידיה . אצלה האמאמים, יורשי האִמאם השביעי ( לא ה - 12 ) זייד בן עלי, לא נעלמו . הם כהנו עלי אדמות משנת 897 ועד מהפכת ,1962 כמנהיגים דתיים וארציים . האמאמים הזיידים לא היו קדושים . הם הוחלפו ונבחרו על ידי קהל צאצאי הנביא דרך חתנו עלי, היא שכבת הסיידים . האמאמים שנבחרו לא היו נקיים מחטא, ולא ניחנו בכוחות נסתרים . הם תיווכו ופישרו יותר מאשר שלטו . רובם המכריע קיימו מערכת דתית ופוליטית פרגמטית למדי, סובלנית אפילו, מול היבטים ממורשת הסונה . בין השבטים לבין האמאמים התקיימה מערכת של איזונים פרגמטיים, שייצבו אותה מבית וארגנו אותה למגננה מול זרים . כשנכשלו אמאמים בכך – הוחלפו . בשאר תימן, במישור החוף ובדרום הארץ, נפוצה הסונה, באסכולה המשפטית השאפעית ( לפיכך נקראו הסונים של תימן – שאפעים ) . אבל ההגמוניה בתימן כולה לאורך דורי דורות נתונה הייתה בידי הזיידים, על שבטיהם החמושים, האמאמים המתחלפים בהנהגתם, ושכבת חכמי הדת ואנשי המנהל שלהם, הסיידים ( בריבוי – סאדה ) . מהפכת 1962 , רפובליקת פשרה, דחיקת הזיידים המהפכה שפרצה בתימן בספטמבר 1962 גררה עמה מלחמה ממושכת, שהייתה עצימה עד שמלחמת ששת הימים "גנבה" ממנה את ההצגה . בהרי תימן התחוללה מערכה שהייתה אותה עת ממוקדי ההתעניינות העולמית . נאבקו בה לא רק אגפים בחברה התימנית אלא - במישרין או בעקיפין – הכוחות המרכזיים בכלל המרחב הערבי : המחנה המהפכני הנאצריסטי וצבא מצרים, מול המערכת השבטית הזיידית בגיבוי סעודי ואחר . בסופה של המערכה קמה בתימן ב - 1970 מעין "רפובליקת פשרה" . המצרים והנאצריסטים סולקו, ומצד שני חוסל גם מוסד האמאמות הזיידית . וכן, גם השפעתם החברתית - מנהלתית של שכבת הסיידים, אצולת הזיידיה . בין הגורמים שנשארו בתמונה התחוללו מאבקים פוליטיים שהרחיקו את הארץ מיציבות . ב – 1990 התאחדו צפון תימן ודרומה, אך האיחוד לא צלח, והארץ נותרה בעוניה ובפיגורה . ב"אביב הערבי" של 2011 חוסל משטרו של עלי עבדאללה צאלח, מי שהצליח זמנית לייצב יחסית את הארץ . בתוך כל אלה ודרך הסדקים שנפערו, זרמו כספים סעודיים והשפעת הוואביה, הסונית - סעודית, ואפילו תאי אל - קאעדה הסוניים וגורמי טרור נוספים . האגף הזיידי - שבטי נדחק ממעמדו, הושפל אפילו בתוככי מצודת ההר העתיקה . ניסיונות של מנהיגי שבטים מתונים להשתלב ברפובליקה, תוך שימור הזיידיה לפחות בהר הצפוני, לא שינו את התמונה . במקום מורשת העצמאות, גאווה של אלף שנות המשכיות של עליונות זיידית, עלתה ופשתה בהר התימני תחושה של השפלה וקורבנות . היו אמנם בקרב המנהיגות השבטית שניסו להשתלב בפשרה הכל - תימנית, אך הם לא הצליחו לשקם את גאוות הזיידים . נהפוך הוא . הקנאים שביריבי השיעה, הווהאבים הסעודים, החדירו להר התימני לא רק את כספיהם, ומעורבותם הפוליטית, אלא גם את תורתם . הווהאביה, נדגיש, רואה בשיעה ובשיעים את הגרועים שבאויבי האסלאם . דרשנים ווהאבים דחקו את רגלי אלה הזיידים בקרב שבטי הצפון . מתח ועימות דתי, גאווה לאומית פגועה, והתדרדרות כלכלית באזורי השבטים הזיידים יצרו בהר התימני משבר חסר תקדים . משפחת אל - חות' והמהפכה בזיידיה על רקע השפלה זאת קמה מקרב משפחת אל - חות' תנועה דתית - פוליטית חדשה . הדמות שראוי להתחיל ממנה את הבנת משמעותם בסופה של המערכה קמה בתימן ב - 1970 מעין "רפובליקת פשרה" . המצרים והנאצריסטים סולקו, ומצד שני חוסל גם מוסד האמאמות תקיפת חיל האוויר על יעדים חות'ים בצנעא ובנמל חודידה . הזיידית צילום : אתר צה"ל אלה לא רק כנופיות עם קלצ'ניקובים וגלביות . צבא מאורגן שמשגר טילים בליסטיים למרחק אלפי קילומטרים
|
|