|
|
עמוד:70
אדר תשפ"ו, מרס 6202גיליון 102 70 כאן צריך לציין הערה שהיא חשובה גם להמשך מאמר זה . דוד ידוע משכבר הימים כבעל יכולות תיאטרליות . בתקופת מנוסתו משאול הוא מגיע לעיר הפלישתית גת . בני העיר מזהירים את המלך אכיש מפני דוד, ודוד נכנס ללחץ ועושה הצגות של משוגע ככתוב : "וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹוַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶלֶךְ-גַּֽת׃וַיְשַׁנּ֤וֹאֶת-טַעְמוֹ֙בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם וַיְתָו֙עַל-דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹאֶל-זְקָנֽוֹ׃ וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל-עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַלָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹאֵלָֽי׃חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙אָ֔נִי כִּֽי-הֲבֵאתֶ֣ם אֶת-זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַעָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל-בֵּיתִֽי" . איש בושת בנו של שאול החיסול של אבנר בן נר אכן משיג את מטרתו כנאמר : "וַיִּשְׁמַע בֶּן - שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּרְפּוּ יָדָיו וְכָל - יִשְׂרָאֵל נִבְהָלו" . ועכשיו הגיע גם תורו של איש בושת בנו של שאול שנמשח למלך תחתיו . מבחינת דוד צריך לחסל כל איום אפשרי על שלטונו גם אם הוא קטן . שני ראשי גדודים של ממלכת שאול רֵכָב וּבַעֲנָה באים בחום היום לביתו של איש בושת, רוצחים אותו, כורתים את ראשו ובורחים איתו במשך כל הלילה לחברון . שם הם מוסרים את הראש לדוד המלך באומרם : "הִנֵּה - רֹאשׁ אִישׁ - בֹּשֶׁת בֶּן - שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת - נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן יְהוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעו " . הרקע לרצח הזה לא ברור . שני הרוצחים היו אלמונים עד רגע זה ולא נאמרת שום סיבה מדוע מצאו לנכון לבגוד במלכם ולחסל אותו . וכאן נדרשת השלמת פרטים המבוססת על המסע של דוד לחיסול כל איום מבית שאול ( פירוט בהמשך ) . במתווה הזה לא מן הנמנע כי השניים גויסו על ידי שליחיו של דוד לביצוע משימת החיסול והובטח להם בונוס גדול אם יביאו את ראשו לדוד . אבל, גם כאן דוד מבקש להיפטר מכל ראייה שתקשור אותו לרצח ולכן הוא עושה הצגה של כעס רב על הרוצחים ומורה להוציאם להורג כדי שלא תהיה שום ראייה למעורבותו בעניין : "ויְצַו דָּוִד אֶת - הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם, וַיְקַצְּצוּ אֶת - יְדֵיהֶם וְאֶת - רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ עַל - הַבְּרֵכָה, בְּחֶבְרוֹן ; וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ - בֹּשֶׁת לָקָחוּ, וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר - אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן " . דפוס פעולה זה של "דוד המתאבל" כבר מוכר מהתנהלותו של דוד כאשר הודיעו לו על מות שאול ובניו וכאשר נודע לו על חיסולו של אבנר בן נר . וכדי להשלים את ההצגה כלפי חוץ דואג דוד להביא אל ארמון המלך את מפיבושת בנו הנכה של יונתן ולתת לו חסות שלטונית . כך הוא יוכל לפקח עליו שלא יפתח שאיפות מלכות, וגם להציג כלפי חוץ כאילו הוא שומר על צלם אנוש כלפי בית שאול : "וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, אֶל - צִיבָא נַעַר שָׁאוּל - - וַיֹּאמֶר אֵלָיו : כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל - בֵּיתוֹ, נָתַתִּי לְבֶן - אֲדֹנֶיךָ . וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת - הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן - אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן - אֲדֹנֶיךָ, יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל - שֻׁלְחָנִי" . רצפה בת איה אם נדמה היה כי הסתיים הטיפול בבית שאול טעות בידכם . נותרו עדיין לבית שאול מספר ילדים אשר מבחינת דוד יכולים להוות סיכון עתידי וגם אותם צריך לסלק מהדרך – לרצפה בת איה, פילגשו של שאול, היו שני בנים ולמיכל ( כנראה הכוונה למרב ) בתו היו חמישה ילדים . ההזדמנות לחסלם מתרחשת בעקבות רעב כבד שיש בארץ שנמשך מספר שנים . דוד שואל את אלוהים בעניין הרעב ובאורח פלא מקבל מענה כי הרעב הוא עונש לעם ישראל על ההרג שעשה שאול המלך בצוואתו של דוד לשלמה אחרי מינויו למלך, דוד מצווה עליו לטפל בשני חיסולים ממוקדים . הראשון הוא יואב בן צרויה שר הצבא הנאמן לדוד, והשני הוא שמעי בן גרא אשר קילל נמרצות את דוד בעת שהיה במנוסה מפני אבשלום עקרון השרידות מוביל את דוד לחיסול ממוקד של יריבים פוליטיים והוא עושה זאת באופן שיטתי ומתוחכם מאוד לאורך זמן את חמשת ילדיה של מיכל בת שאול מוסר דוד לגבעונים שרוצחים אותם באכזריות, יחד עם שני בניה של רצפה בת איה . בגבעונים בתקופת מלכותו, וזאת בניגוד להבטחה עתיקת יומין שהייתה להם שבני ישראל לא יפגעו בהם . הקשר המוזר הזה שעושה הכתוב בין הרג הגבעונים על ידי שאול ובין הבצורת אומר דרשני . דוד פונה לגבעונים ומבקש לקיים איתם משא ומתן לצורך מתן פיצויים והסרת רוע הגזירה של הבצורת והרעב . הגבעונים טוענים שיש להם חשבון ארוך עם בית שאול והם מבקשים שבעה בנים ממשפחת שאול כדי להוקיעם ( הרג בחרב והצגת הגופות לעיני כל למען יראו וייראו ) . רק כך יבואו על סיפוקם ותוסר קללת הבצורת . דוד נענה לדרישת הגבעונים ומסגיר לידיהם את שני בניה של רצפה בת איה ואת חמשת ילדיה של מיכל בת שאול . הגבעונים הורגים את השבעה ומציגים את גופותיהם לראווה לעיני כל תוך מניעה של קבורתם . דוד משתף פעולה עם הגורל האכזר ומונע את קבורת הילדים . רצפה מבצעת מהלך הרואי, ובמשך כששה חודשים ( מתחילת האביב עד בוא החורף ) היא מונעת בגופה את חילול הגופות על ידי חיות השדה ועוף השמיים . רק לאחר מכן, דוד מתרצה ומחליט לאפשר קבורה של הגופות . עתה, כאשר החיסול הממוקד של כל האנשים מבית שאול שעשויים להוות סיכון לשלטונו הושלם מבחינתו, אפשר גם להביא את עצמותיהם של יונתן ושאול מיבש גלעד, שם הם קבורים, ולקברם בנחלת בנימין יחד עם שבעת הילדים . על פי הסיפור התנ"כי רק אז אלוהים נעתר והביא את הגשם המיוחל לארץ ומבחינת דוד הוא יכול לנשום לרווחה .
|
|