|
|
עמוד:7
אדר תשפ"ו, מרס 2026 גיליון 102 7 בהתפתחויות בדעת הקהל בארצות הברית יש כדי להציב איום מוחשי על עוצמת הברית האסטרטגית בין המדינות בטווח הבינוני - ארוך לידי ביטוי גם בדברי הביקורת שלו על הפעילות האיראנית לשיקום מערך הטילים, כמו גם באזהרות שהשמיע באם המשטר האיראני יפעל באלימות כנגד המפגינים . נראה, כי דברים אלו משקפים את התפיסה של טראמפ בדבר הצורך להפעיל לחצים על איראן במטרה לקדם עסקה טובה, אך מבלי להתחייב לדרך פעולה כזו או אחרת, במידה והמגעים ייכשלו . מהצד האחר, טראמפ פעל לסיום מהיר של מלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן, מנע מישראל לבצע תקיפה מאסיבית באיראן בשעות האחרונות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף, ואף שב וקורא למנהיג איראן לחדש את המו"מ לעסקת גרעין חדשה . עם זאת, לעת עתה, נראה כי הפערים בין הצדדים גדולים מדי ולא קיימים מרחבי הסכמה אפשריים . זאת, בעיקר נוכח הדרישה האמריקאית לאפס ההעשרה באיראן, ומנגד הסירוב המוחלט של המנהיג העליון לקבל את הדרישה הזו . התעקשות אמריקנית לכלול בהסכם גם את תוכנית הטילים האיראנית תעמיק עוד יותר את הפערים בין השתיים . מכאן עולה השאלה האם טראמפ יהיה נכון למערכה צבאית נוספת מול איראן . נוכח התפיסה הבסיסית של טראמפ שמסתייג ממהלכים צבאיים רחבים, בייחוד כאלו העלולים לגרור את ארצות הברית ולהקרין על היציבות האזורית, נראה כי בטווח הקצר, טראמפ יסתייג מלתת לישראל אור ירוק למהלך התקפי נוסף . תחת זאת, הוא ימקד, כאמור, את מאמציו בהחרפת הסנקציות הכלכליות ובניסיונות לחדש את המו"מ על עסקה חדשה . עם זאת, ככל שטראמפ יחוש כי כל המאמצים להשיג עסקה עלו בתוהו, והוא ישתכנע כי איראן פועלת בשיטתיות לשקם את יכולותיה ההגנתיות וההתקפיות, כך הוא עשוי לגלות נכונות גדולה יותר לקדם מהלך התקפי נוסף נגד איראן . יתרה מזאת, ככל שתחול עליית מדרגה בהיקף ובעוצמת הפגנות המחאה ופעולות הדיכוי של המשטר יובילו להרג אזרחים רבים, כך טראמפ עשוי לשקול פעולה צבאית כנגד יעדי המשטר . ההידרדרות בתמיכה בישראל בדעת הקהל האמריקאית במציאות הנוכחית, אי אפשר לדון לעומק במערכת הקשרים הנוכחית והעתידית בין ממשל טראמפ לממשלת ישראל, בלי להבין את ההתפתחויות בדעת הקהל בארצות הברית . אם בעבר ישראל נהנתה מתמיכה רחבה ודו - מפלגתית, בעשור האחרון ניכרת ירידה דרסטית בתמיכה בה, בעיקר מצד הדמוקרטים, אך גם מצד האגף הניצי במפלגה הרפובליקנית . טראמפ עצמו נתן לכך ביטוי, כאשר ציין כי השפעת הלובי היהודי בקונגרס נחלשה משמעותית בשנים האחרונות . ברקע, התחזקות זרמים פרוגרסיביים בעלי תפיסות אנטי - ישראליות ואף אנטישמיות ; תפיסת ראש הממשלה נתניהו כבעל ברית של הנשיא טראמפ ; הביקורת החריפה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ; וההשקעות של קטר באוניברסיטאות העילית בארצות הברית . לכך יש להוסיף את הגישה הביקורתית כלפי ישראל גם מצד חוגים במפלגה הרפובליקנית, בעיקר במחנה ה - MAGA , הטוענים כי זו גוררת את ארצות הברית למעורבות יתר במזרח התיכון . העלייה החדה בהיקף התקריות האנטישמיות ברחבי המדינה ; הפגנות המחאה בקמפוסים ; ובחירתו של ממדאני לראש עיריית ניו יורק, משקפים הלכה למעשה מגמות אלו . עם זאת, חשוב להדגיש כי מגמות אלו אינן משפיעות על התמיכה האישית של טראמפ בישראל ומחוייבותו לביטחונה . הזדמנויות וסיכונים לישראל מדיניות הנשיא טראמפ טומנת בחובה הזדמנויות מדיניות וביטחוניות עבור מדינת ישראל, אך לצידן גם סיכונים ואתגרים לא מבוטלים . מצד אחד, במקביל לסיום המלחמה בעזה ולהחזרת כל החטופים, החיים והמתים, ניצבת האפשרות להשתלב בתוכניות האזוריות הרחבות של הממשל האמריקאי . התקדמות תהליכים אלו תאפשר לישראל למקד את המשאבים בהתמודדות עם מכלול האיומים מצידה של איראן ובעלי בריתה במרחב . לכך חשיבות מיוחדת נוכח ההבנה שאיראן פועלת לבנות את יכולותיה שנפגעו במלחמה, ואף ממשיכה להעניק לחזבאללה סיוע כספי וביטחוני בהיקפים משמעותיים כדי לשקם את כוחו . יתרה מכך, נוכח העובדה שהסכם הסיוע הרב - שנתי הנוכחי אמור להסתיים ב - ,2028 ניצבת בפני ישראל הזדמנות לקדם הסכם סיוע חדש, שיהיה מותאם לאתגרי התקופה בעקבות המלחמה ולשינויים המתחוללים בארצות הברית, ובכלל זאת לרצון של הממשל לצמצם את המעורבות במזרח התיכון ( למרות סימני השאלה האם מדובר במטרה שניתנת למימוש בעתיד הנראה לעין, נוכח האתגרים הרבים באזור לאינטרסים האמריקנים ) . זאת, באופן שיבטיח את המשך היחסים המיוחדים והקשרים הביטחוניים העמוקים גם בעשורים הבאים, נוכח החשש לכרסום במידת התמיכה בישראל בממשלים הבאים . בהתאם, ישראל צריכה לחתור להסכם במודל אחר מהקיים, שמצד אחד יבטיח את המשך התמיכה האמריקאית, בייחוד בכל הקשור לאספקת מערכות אמל"ח מתקדמות, אך במקביל יפעל להעמיק את שיתופי הפעולה בתחומים חיוניים עבור הממשל . מהצד האחר, החלטת מועצת הביטחון 2803 מהווה למעשה תקדים של בנאום המשבר בעזה, והפעם הראשונה מאז 1967 בה כוח רב - לאומי אמור להתפרס ברצועה . מעבר לכך, ככל שחולף הזמן וחמאס מהדק מחדש את אחיזתו בשטח, גוברים סימני השאלה לגבי היכולת לפרק את חמאס ולסיים באופן מעשי את שלטונו ברצועה . החשש הוא שהכוח הרב - לאומי יהיה נטול שיניים וימנע מחיכוך עם פעילי חמאס, במאפייני התנהלות דומים לכוח יוניפי"ל בלבנון . זאת, לצד הכרסום הצפוי בחופש הפעולה האופרטיבי של צה"ל, בשל החשש מפגיעה בכוחות הזרים שיפעלו ברצועה . בממד הביטחוני, הנכונות האמריקאית להעמיק את שיתופי הפעולה הביטחוניים והצבאיים עם סעודיה, קטר, טורקיה ומדינות נוספת עלולה לאתגר את היתרון האיכותי של צה"ל, ולהוביל לפריצת חסמים . הידוק שיתופי הפעולה הבילטרליים בין מדינות ערב לארצות הברית, עלול אף לפגוע בנכונות מצידן לשלם במטבע הנורמליזציה עם ישראל כדי לקבל תמורות מהממשל . למעשה, כבר עתה ניכר כי ״גזרים״ שבעבר נשמרו לנורמליזציה דוגמת מכירת אמל״ח מתקדם והסכמי הגנה, כבר ניתנים לסעודיה בעבור השקעות הענק בארצות הברית . לסיכום, נראה כי הנשיא טראמפ הצליח בגישתו העסקית - כוחנית לחולל תוך פחות משנה שינויים מהותיים במזרח התיכון, שמייצרים לישראל הזדמנויות מדיניות וביטחוניות רבות, אשר עשויות להוביל לחיזוק עוצמתה האסטרטגית הכוללת . בה בעת, תהליכים אלו מייצרים כאמור גם אתגרים משמעותיים, העלולים להוביל להתנגשות אינטרסים עם הממשל האמריקאי במגוון סוגיות . מכאן עולה הצורך החיוני בגיבוש תפיסה אסטרטגית רחבה, שתיתן מענה להתפתחויות האזוריות, תוך העמקת התיאום ושיתופי הפעולה הרב - ממדיים עם הממשל האמריקאי . ( נכתב ב - 4 בינואר 2026 )
|
|