|
|
עמוד:5
אדר תשפ"ו, מרס 2026 גיליון 102 5 נראה כי טראמפ מציג רעיונות שהם יותר בגדר משאלות לב, מאשר מדיניות מתוכננת ועבודת מטה מסודרת . טראמפ מאמין ביכולותיו האישיות ובקשרים ישירים כדי להשפיע על בני שיחו . לתפיסתו, כל האמצעים לגיטימיים כדי להשיג את מטרותיו, גם אם הדבר אומר התנהלות שחורגת מהדפוסים המקובלים בעולם הדיפלומטי . גישה זו בלטה כבר בכהונתו הראשונה, כאשר נפגש בזמנו עם מנהיג צפון קוריאה ; ובאה לידי ביטוי בכהונה השנייה בפגישה שקיים עם הנשיא פוטין באלסקה ; בנכונות לאפשר לשליח המיוחד וויטקוף ולחתנו קושנר להיפגש עם בכירי חמאס ; ובהזמנה של נשיא סוריה אחמד א - שרע לבית הלבן . גם הפגישה עם ראש עיריית ניו יורק ממדאני, משקפת הלכה למעשה תפיסה זו . ביחס לראש הממשלה נתניהו, ניכר כי טראמפ מקפיד להאדיר את שיתופי הפעולה והקשר האישי שיש בין השניים . גישה זו השתקפה במפגשים הרבים בין השניים בשנה האחרונה, והשבחים שטראמפ הרעיף על נתניהו, למשל בפגישתם האחרונה במאר א - לאגו . טראמפ אף נזהר לרוב מלהטיח ביקורת ישירה ופומבית בנתניהו, גם כאשר קיימים חילוקי דעות ביניהם . זאת, ככל הנראה, מתוך הערכה שחיכוכים פומביים, כפי שהיו בתקופת ביידן, דווקא עלולים לפגוע במאמצים המשותפים . לכך ניתן להוסיף גם את התמיכה שטראמפ נותן לנתניהו בקריאה להעניק לו חנינה . מעשית, נראה עד כה שנתניהו וטראמפ הגיעו להסכמות במרבית הנושאים המשמעותיים - טראמפ נתן לנתניהו "אור ירוק" לתקוף באיראן ; ולאורך זמן - להמשיך במלחמה בעזה . נתניהו מצידו נענה לכל הדרישות המרכזיות של טראמפ, בדגש על סיום המלחמה באיראן ובעזה ; ותמיכה בהחלטת מועצת הביטחון ,2803 חרף ההתייחסות בה לפתרון שתי המדינות . גם סביב ניסיון החיסול הכושל בקטר של ראשי החמאס, הממשל הטיח אמנם ביקורת על הפעולה, אך נמנע מלהשתלח בפומבי בראש הממשלה, ונתניהו נאלץ בסופו של יום לקבל את הדרישה האמריקאית ולהתנצל בפני ראש ממשלת קטר בשיחת טלפון מפוקחת מהבית הלבן . חרף זאת, ניכר כי קיימים פערים בין השניים בשורה של סוגיות אזוריות, ובראשן – כיצד מתקדמים לשלב השני בעזה והמעורבות הטורקית בכוח הרב - לאומי ; שאלת התקיפה הנוספת באיראן ; סוגיית ההתנהלות מול הרשות הפלסטינית והאופק המדיני לפלסטינים שהינו תנאי לגישת יורש העצר הסעודי להתקדמות בתהליכי הנורמליזציה ; שאלת הסדרי הביטחון עם סוריה ופירוק חזבאללה, והאפשרות למכירת מטוסי קרב מתקדמים מדגם F35 למדינות ערב ולטורקיה . תוכנית טראמפ ל"יום שאחרי" ההישג המוחשי ביותר עד כה של הנשיא טראמפ בזירה הגלובלית בכלל ובמזרח התיכון בפרט הוא ההסכם לסיום המלחמה בעזה ולהחזרת החטופים . האישור הגורף של מועצת הביטחון ( 13 מדינות תמכו, ורק רוסיה וסין נמנעו ) של תוכנית 20 הנקודות שהציג ל"יום שאחרי", אף העניק לה לגיטימציה בין - לאומית רחבה . הנשיא טראמפ שואף כמטרת על לשמר את הפסקת האש ולקדם את תוכניתו ל"יום שאחרי", כפי שגם ניכר מהקמת המפקדה המשותפת בקרית גת . עם זאת, קיימים לא מעט אתגרים וסימני שאלה, בייחוד בכל הקשור להקמתו של כוח הייצוב הבין - לאומי, שהינו אחד מלבנות היסוד בתוכנית . הכוח אמור לפעול לפירוז הרצועה, כתנאי הכרחי לשיקום עזה, להמשך התהליכים המדיניים ואף לנסיגה ההדרגתית של צה"ל מהקו הצהוב . מעשית, לא ברור אילו מדינות יהיו מוכנות לקחת חלק בכוח שיוקם . ישראל כבר הביעה התנגדות נחרצת למעורבות של טורקיה וקטר, וסעודיה מצידה בכלל מביעה הסתייגות מהשתלבות של מדינות מוסלמיות וערביות, בשל החשש כי אלו לא יהיו נכונות להתעמת עם חמאס . המשמעות עלולה להיות עיכוב ממושך בתחילת פעילותו של הכוח, וסימני שאלה לגבי יכולותיו למלא את משימתו ולהוביל את התהליך הנדרש של פירוז הרצועה . לכך אף עלולות להיות הקרנות על הנכונות של מדינות ערב העשירות, ובראשן סעודיה ואיחוד האמירויות, להשקיע את עשרות מיליארדי הדולרים הנדרשים לתהליך הממושך והיקר של שיקום עזה . היהלום שבכתר - נורמליזציה עבור הנשיא טראמפ, "הסכמי אברהם" מהווים את גולת הכותרת של פעילותו במזרח התיכון, ובהתאם הסכם נורמליזציה היסטורי בין ישראל לסעודיה אמור להיות ה"יהלום שבכתר" . לתפיסתו, הסכם כזה יסלול את הדרך להצטרפות מדינות נוספות בעולם הערבי טראמפ ונתניהו . הנשיא האמריקאי מקפיד להרעיף שבחים על ראש ממשלת ישראל, גם כאשר קיימים חילוקי דעות ביניהם . ( צילום : עמוס בן גרשום לע"מ ) טראמפ מקווה כי הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה,יסלול עבורו את הדרך לקבלת פרס נובל לשלום, שלגישתו יקבע את מעמדו כאחד מגדולי הנשיאים האמריקאים טראמפ מבין היטב כי ללא תמיכה, ולו בעקיפין, ברעיון שתי המדינות, אין סיכויים ממשיים לקדם את תהליכי הנורמליזציה טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן . הסכם נורמליזציה היסטורי בין ישראל לבין סעודיה אמור להיות "היהלום שבכתר" לתפיסתו של הנשיא האמריקאי
|
|