|
|
עמוד:66
אדר תשפ"ו, מרס 6202גיליון 102 66 בודד הניצב בראש הגבעה . אני חוזר רגוע למכוניתנו ומוצא שהבגאז' פתוח והנהג עומד עם בקבוק מים ביד אחת ומגבת לבנה על זרוע ידו השנייה . תוך שטיפת ידיי אני תופס כמה המחזה סוראליסטי – חליפת שלושה חלקים שחורה, נעליים בוהקות, שיירה שלמה ממתינה שאטיל את מימי, ומישהו מסייע לי לשטוף ידיים ולנגבן כראוי . כפרים קטנים מופיעים על אם הדרך ככל שקרבים לסמרקנד . כפריות נדחקות לשפת הכביש ומנופפות סלי פירות המוצעים למכירה . בשובנו בשעת לילה מאוחרת לטשקנט, מצאנו את אותן נשים ממשיכות לעמוד על מקומן, מנסות למכור את מרכולתן . מעל רכס הרים שהדרך מטפסת אליו נשקפת סמרקנד השטוחה ומשוטחת בעמק רחב ידיים . כיפות המסגדים בולטים מעל בתיה בני הקומה האחת . צבע אדמת הלס שולט בכל . העיר מוקפת הרים המגיעים לכדי 2000 מטר, אך גם העמק עצמו נמצא בגובה 700 מטר מעל פני הים . החורף, נאמר לי, קשה כאן, אך הקיץ קשה שבעתיים . מידות החום מגיעות לעתים ל - 50 מעלות צלזיוס . ראשי העיר מקבלים אותנו במבואותיה ומובילים את השיירה לבית ההארחה של העירייה, שם מוגשת לנו ארוחת צהריים שנמשכת שעתיים . שוב שולחן הערוך בעשרות מיני סלטים, הרבה וודקה וברכות לרוב . גם מקומו של בשר הסוס לא נפקד . אנו זוכים בכבוד השמור לאורחים רמי מעלה, ומאבטח אישי צמוד אליי ושומר את צעדיי . פותחים עבורנו את המאוזולאום, בו קבור טימור לנג, השוכן אחר כבוד במסגד מפואר . לידו קבורים גם ילדיו ונכדיו אשר המשיכו את השושלת אחריו . זהו גיבורם הלאומי של האוזבקים אשר כבש את סמרקנד ונכבש ביופיה ובדת האסלאם . הוא הקים ממלכה שהשתרעה על פני מרכז אסיה וכללה את עיראק, חלקים ממצרים, טורקיה, סוריה איראן, פקיסטן, אפגניסטן, צפון הודו, אזרבייג'ן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, וגם חלקים גדולים מרוסיה, כולל את מוסקבה . הממלכה הגדולה בעולם של המאה ה - 14 וה - 15 . מדריכה מעולה הדוברת אנגלית רהוטה צמודה אלינו נאמנה . צוות צילום מלווה ומסריט אותנו ללא הפסק . כיכר המדרסות המפורסמת נגלית לעיננו ובמרכזה המסגד הגדול של "ביבי ח'אנים", אשתו האהובה של טימור . האגדה מספרת שהיא בנתה מסגד זה כאשר בעלה נלחם בחזית ההודית . הארכיטקט, שהיה פרסי, נכבש ביופייה של "ביבי ח'אנים" ובתום עבודתו, קיבל את אישורה לנשקה על לחייה – נשיקה שהשאירה שם סימן אדום לעולמי עד . בשוב טימור מהמלחמה, חקר והבין את סיבת הכתם האדום, אך משניסה להרוג את הארכיטקט, בנה הלה לעצמו כנפיים והמריא לשמיים, שם הוא מעופף עד עצם היום הזה . כיכר המדרסות על מסגדיה הצבעוניים מזכירה מאוד את איספהאן האיראנית שנחשבה בעולם העתיק למרכז העולם . כאמרה הפרסית הנודעת "איספהאן ניספה ג'האן" ( איספהאן מרכז העולם ) . באחד מים רבים אני שותה במהלך הנסיעה, וקשה לי להמשיך ולהתאפק . אני שואל את מארחיי האם אין להם בכל הערבה הזו עץ כלשהו עבורי המסגדים המפוארים בכיכר הראו לנו את מה שאמור להיות אחת משערות זקנו של הנביא מוחמד השמורה בצנצנת עתיקה . . . אשרי המאמין . השוק המפורסם של סמרקנד הומה קונים ומוכרים – בליל צבעים וריחות, מראות ופנים אקזוטיות, של אנשי כפר מלוכסני עיניים ובעלי עצמות לחיים גבוהות - עורן בצבע החיטה . מרבית המוכרים בשוק הינן נשים בתלבושות צבעוניות שראשיהן עטויים מטפחות פרחוניות . מספרים לנו כאן על יכולת האוזבקים לשמר את הפירות לאורך השנה כולה ללא מקררים מודרניים . כיכרות הלחם הבוכרי המיוחד ממלאים את המקום בריחות מפתים . אנחנו לא עוזבים את המקום ללא טעימת דברי מאפה ופירות אקזוטיים . הריחות והמראות מלהיבים וקשה לנו להיפרד מהמקום התוסס, והמלא חיים הזה . על גבעה רמה במרכז העיר, שוכן בית הקברות של מלכי סמרקנד, שם נמצא גם קברו של אחד האישים הקדושים והחשובים ביותר לאסלאם העולמי, במיוחד לזה המרכז - אסיאתי . בקרבת מקום עומד עדיין על תילו מצפה הכוכבים המרשים בן מאות שנים שנבנה על ידי אולג'האן, נכדו של טימור - שהיה מראשוני וחשובי האסטרונומים הקדומים . דמותו של טימור, הנחשב לתופעה היסטורית ייחודית, מאפילה על הכול ונמצאת בכל פינה בעיר . הזכרת שמו עוררה במשך עשרות שנים פחד בעולם העתיק . אסיה כולה נכנעה לשליטתו האכזרית, אלא שעוצמתו זו לא הפריעה לו לעסוק באמנות ובזוטות . "במקום בו הופיע טימור" כותב ההיסטוריון הערבי זייד וספי "הדם נשפך כמו ממיכלים, וגוון השמים היה כצבעו של שדה צבעונים” . המוות העסיק אותו במשך מחצית היום, במחצית השנייה העסיקה אותו האמנות . היוצרים והאמנות פרחו ועמה פרחה גם סמרקנד שהייתה גאוותו . על אחד משעריה ציווה לכתוב "אם הנך מפקפק בעוצמתנו הבט נא על בניינינו" . ואכן סמרקנד מהממת ביופייה ובשלמות הצורה - בגאוניות הפלסטית המאפיינת אותה . בכניסה למאוזוליאום יש כתובת אשר טימור חיבר, האומרת : "אשרי מי המארח עושה הכול לשרת אותנו ומאיץ בנו לנסות את בשר הסוס הנמצא במרכז השולחן . . . לא היה קל להתחמק מלטעום "ולהתפעל” . . . ! רחוב ברוני בסמרקנד . ויקיפדיה
|
|