|
|
עמוד:21
אדר תשפ"ו, מרס 2026 גיליון 102 21 הבעיה הפלסטינית על חשבונה . יתרה מכך, משמעות חלופה זו היא המשך הבידול בין הרצועה לגדה המערבית והיעדר אופק מדיני לחזרת הרשות הפלסטינית לעזה . בתרחיש כזה תיאלץ ישראל לבחור בין שתי רעות : החלת ממשל צבאי ישראלי מלא על אוכלוסייה פלסטינית גדולה, או השלמה עם המשך שלטון חמאס בחלקים מהשטח . כך או כך, חלופה זו תרחיק – לפחות בטווח הקצר – מתווה יציב לפתרון הסוגייה העזתית . בחירה בנתיב החיכוך עם מצרים צפויה להעמיק את בידודה האזורי והבין - לאומי של ישראל, אדרבא, היא תרתיע את מצרים מלמלא תפקידים קונסטרוקטיביים בעזה ביום שאחרי המלחמה . זאת ועוד, ככל שהחיכוך יעצים, כך עלול להעמיק השפל ביחסים הבילטרליים בין המדינות עד כדי סיכון ממשי להסכם השלום, נכס המהווה אבן ראשה בביטחון הלאומי של ישראל מאז 1979 . שותפות ביטחונית - מדינית : בין "ניצחון מוחלט" לפרגמטיזם בתרחיש של שותפות ישראלית - מצרית, התפקיד המיועד למצרים ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה צפוי להתפרס על פני מישורים רבים, שהביטחוני הוא החשוב שבהם . במישור זה חולקות ישראל ומצרים אינטרס משותף בהחלשת חמאס - תנועת הבת של האחים המוסלמים, בשלילת יכולותיה הצבאיות ובעצירת הדינמיקה של "סבבי לחימה" חוזרים ונשנים בינה לישראל . עם זאת, לשתי המדינות גישות שונות לטיפול בחמאס . בעוד ישראל חותרת ל"ניצחון מוחלט" ולמיגור טוטאלי של התנועה, מצרים מציעה גישה פרגמטית יותר . היא תומכת בגישת "מדינה אחת, ממשלה אחת, נשק אחד", כפי שהוצגה במסמך "הצהרת ניו יורק" על ידי צרפת וסעודיה, והיא סבורה שהמונופול על הכוח ברצועה חייב לעבור לידי הרשות הפלסטינית . עם זאת, קהיר רואה בפירוק חמאס מנשקה תהליך מדורג ומוסכם, המותנה ביצירת אופק מדיני שיאפשר העברת סמכויות לשלטון פלסטיני חלופי . היא מעדיפה שילוב של חמאס בתהליך על פני הדרתה, פירוקה הכפוי ועימות חזיתי מולה . מצרים אף אותתה על נכונות עקרונית ליטול חלק בכוח ייצוב בין - לאומי או ערבי, שיסייע באכיפת הסדר הציבורי ובמילוי הוואקום השלטוני שתותיר אחריה חמאס ברצועה . עם זאת, קהיר מתנה מעורבות ישירה זו בכך שהכוח יהיה זמני ויהווה חלק ממתווה מדיני מחייב המוביל בסופו לפתרון שתי המדינות, ולא כוח שיטור שייכנס לנעלי צה"ל, יילחם בחמאס וייתפס בעיני הפלסטינים ככוח כיבוש . בסוגיית הגבול הרגישה, ובפרט במרחב ציר פילדלפי, מצרים מבינה שהמציאות הביטחונית שקדמה ל - 7 באוקטובר לא תוכל לשוב ומכירה בצורך הישראלי באטימת הגבול להברחות . היא הפגינה נכונות לדון בבניית מכשול הנדסי חדש לאורך ציר פילדלפי, דוגמת קיר סלארי תת - קרקעי עמוק, שמצויד במערכות סנסורים וגילוי מתקדמות, בדומה למערכת שהקימה ישראל בגבולה עם הרצועה . מטרת המכשול תהיה סיכול הברחות מעל הקרקע ומתחתיה . בנוסף לפתרונות הטכנולוגיים, מצרים תומכת בהחזרת כוח המשימה של האיחוד האירופי ( EUBAM ) למעבר רפיח . כוח זה כבר פעל לאחר ההתנתקות ב - ,2005 אך יידרש להתאים עצמו לנסיבות שלאחר המלחמה . יתרונו בכך שנוכחותו מעוגנת בהסדרים בין - לאומיים קודמים שכבר התקבלו על ידי הצדדים, והוא יאפשר פיקוח צבא מצרי בסיני . המציאות שאחרי המלחמה תחייב שינוי היקפי כוחות הצבא באזורים המפורזים . צילום : רשתות ערביות בראיית מצרים, האיום החמור ביותר הוא פגיעה בריבונותה דרך הידפקות המוני פליטים עזתים על גבולותיה לישראל ולמצרים אינטרס משותף בהחלשת חמאס - תנועת הבת של האחים המוסלמים - בשלילת יכולותיה הצבאיות ובעצירת הדינמיקה של "סבבי לחימה" חוזרים
|
|