|
|
עמוד:9
ילקוט מורשת דבר העורכת 9 של המאה העשרים העדיפו החוקרים את הדיון בחיי הציבור והתארגנותו מן הדיון בהתמודדותו של היחיד עם האתגרים שהעמידו בפניו החיים בגטו . השאלה מתחדדת בייחוד משום שהיסטוריונים וחוקרי החברה בגטאות עצמם התמקדו בעיקר באיסוף חומר על דרכי התמודדותם של יחידים, של משפחות, של ילדים, של פליטים ועוד . בהמשך הדברים עולה השאלה מדוע משנות התשעים של המאה העשרים ואילך היו היחיד ודרכי התמודדותו עם המציאות הקשה בגטו לנושא חשוב במחקר . מכאן עולה סוגיית השיטה שבאמצעותה אפשר לבחון את הנושאים האלה . סוגיה זו קשורה בחשיבות הרבה של חומרים אישיים, בגישות של מיקרו-היסטוריה, בקשר בין מקרו-היסטוריה ובין מיקרו-היסטוריה ובשימוש במונחים ממדעי החברה בתיאור התמודדותו של היחיד . בסיום המאמר מובאות כמה דוגמאות ממחקרים חדשים שפורסמו בישראל בעשור האחרון ומייצגים את שיטת המחקר המוצעת במאמר . חוי דרייפוס בן-ששון עוסקת במאמרה בתחום שאין בו חומר היסטוריוגרפי רב . המאמר עוסק בחלל הקיים בחקר חיי היהדות האורתודוקסית בשואה . לצד תיאור הכתבים האקדמיים שפורסמו במשך השנים בנוגע לציבור זה, המחברת עומדת על החללים הרבים שנותרו בתחום ועל היעדר שילוב חיי היום-יום של ציבור זה — בתור פרטים ובתור קהילות — בנרטיב הכולל של חקר השואה . המחברת מציגה מחקרים אקדמיים למחצה שכתב הציבור החרדי על אודות השואה, ועומת — לצד האתגרים המתודולוגיים שההיסטוריוגרפיה האורתודוקסית מציבה בפני חוקרי שואה — על חשיבותם להכרת גורל כלל הציבור היהודי בשואה . בסיום המאמר המחברת מעלה נקודות אחדות שיכולות לתרום לדיון מעמיק בחיי הפרט והציבור האורתודוקסיים בתקופת השואה ולשילובם במחקר הכולל של התקופה, ובכללן הרחבת תשתית התיעוד וקישור המחקר לחיים היהודים שהתקיימו באירופה לפני השואה . מאמרו של אבינועם פת על גטו ורשה ועל מרד גטו ורשה בהיסטוריוגרפיה של השואה ושל מלחמת העולם השנייה מצייר תופעות היסטוריוגרפיות בכתיבה על גטו ורשה, ובמוקד — מרד גטו ורשה . משמעותו של המרד בתור מפגש צבאי יכולה להיות משנית ; התוצאה שלו הייתה הרוגים ופצועים מעטים בלבד בקרב החיילים הגרמנים בעימות אשר נמשך חודש ימים בניהול המורדים היהודים . למרות זאת, מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל חשיבותו של המרד עצומה — הוא סמל לתשובה הידועה ביותר של היהודים לרדיפת הנאצים אותם במאזן המלחמה והוא משמש נימוק נגד אלה הטוענים שהיהודים הובלו כשה לטבח בידי הגרמנים . למרות המחקרים הרבים והדברים הלא מדעיים שנכתבו על מרד גטו ורשה, הן בזמן המלחמה והן לאחריה, הנושא חידד את הדיכוטומיה בין נושא הגבורה של היהודים ובין נושא ההליכה כצאן לטבח . לדברי המחבר, גם המחקרים החדשים מחזקים את הדימוי הזה .
|
|