|
|
עמוד:12
12 חדד מנגיד בינה לבין עמדתו הנומינליסטית של רמב"ם בסוגיות אלה . שער זה נחתם במאמרו של עוזיאל פוקס 'בסגנון אחד ? ' המשווה פרק מתוך ספרו של הרב א"י הכהן קוק, 'לנבוכי הדור', עם ההקדמה לספר 'דור רביעי' של הרב משה שמואל גלאזנר . ההשוואה מלמדת, בין השאר, על לגיטימציה מסוימת שהעניקו לפרשנות וחדשנות בפסיקת הלכה . השער השלישי מוקדש ל'קריאות פילוסופיות ומיסטיות' . ינון ויגודה פותח שער זה במאמר 'סליחה ושוב סליחה', המבקש לעמוד על היחס בין הסליחה במובנה הדתי, כפעולה המיוחסת במקרא לא-ל בלבד ; לבין מובנה הפוליטי כמחיקת העוול בידי השלטון ; ובין מובנה הבינאישי כמתת חסד מאת הקורבן אל עושה העוול . טענתו היא כי מובנים אלו מבנים ומפרקים זה את זה בה-בעת, וכתוצאה מכך לא ניתן להבין אף אחד מהם בנפרד אלא יש בהכרח לראותם יחדיו במהלך הניסיון לתפוס את מושג הסליחה . במאמרו 'האמונה ושאלת ודאותה', שלום צדיק מנתח סוגים שונים של אמונה בהגותו של רבי חסדאי קרשקש על בסיס קריאה בספרו של רח"ק 'דרשה לפסח' והשוואתו לנאמר בספרו 'אור השם' . דב שוורץ עוסק במאמרו 'חכמה מפוארה' בעולמו הספיריטואלי של ר' אלנתן קלקיש, הוגה ביזנטי בן המאה הארבע עשרה . שוורץ מראה כיצד ניתוח רעיונותיו של קלקיש מעלה שורה של מקורות מוסלמיים וסכולסטיים, ועומד על האקלים הפילוסופי והקבלי בחבל ארץ מזרחי זה . לצד הדיון בתפיסותיו האסטרולוגיות והמגיות של קלקיש שוורץ דן בזיקתו העקיפה שלו לוויכוח ההיזיכסטי שהתרחש בביזנטיון באותה העת, וכיצד זה משקף את חדירתם של רעיונות מהסביבה להגות היהודית . משה אידל תר במאמרו 'על שקיעי הבעש"ט בכתבי המגיד ממזריטש ותלמידיו' אחרי מסורות בעש"טיאניות הנמצאות בעילום שם בכתבי חוג המגיד ממזריטש, ומציע שהסתרת מקורן של המסורות נבעה מהרצון לפתֵּח כיוון רוחני אחר מזה של הבעש"ט ולעצב עולם מיסטי שונה, שמתמקד ב'דבקות' כתהליך מתמשך, ולא כשלב ראשוני בלבד כפי שמופיע אצל הבעש"ט . במאמר 'התיאולוגיה הפוליטית של זכויות האדם' מנתח אלעד ליסון את הרעיון הבסיסי של זכויות האדם והאזרח ואת גלגוליו לאורך השנים מנקודת מבט תיאולוגית-פוליטית . לדעתו, מאחורי הרעיון של 'אוניברסליות מוסרית' עומדת תפיסה שה'זהות' היא בעיה, המושתתת על קריאתו של פאולוס לנטוש את הזהות הפרטיקולרית . דפוס חשיבה זה חוזר על עצמו בגלים שונים של שיח זכויות האדם והאזרח, והוא המניע הפנימי והסמוי הדוחף להקצנה מתמדת של דרישת הוויתור על הזהות הפרטיקולרית . שרית שוסהיים מנתחת במאמרה 'אַל תִּחְיֶה עַד שֶתִּחְיֶה' את היבטי החיים והמוות בהגותו של הפילוסוף והמחנך יוסף שכטר ומראה כי שכטר דחה את העיסוק במוות הפיזי
|
|