|
|
עמוד:10
10 וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים, מקצתה זיתים ומקצתה אילנות . ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה . ובזמן שלומד משניים שלושה, דומה למי שיש לו שדות הרבה . אחת זרע חטין, ואחת זרע שעורים, ונטע אחת זיתים, ואחת אילנות . ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה' ( נוסח א ח, ב ) . ואולם על פי תרגום השבעים ורבים מהתרגומים המודרניים וכפירושו של האבן עזרא על אתר, אין לראות במ"ם בתחילת הפסוק מ"ם המקור אלא מ"ם היתרון . לכאורה אלה שתי פרשנויות סותרות, ברם, ניתן להציע ששתי הקריאות הללו מכוונות לאותו עיקרון שהיה נר לרגליו של עמנואל לוינס ( שבא לידי ביטוי בספרו 'מעבר לפסוק' ) – לו הקדיש שמואל ויגודה מחקרים רבים ושיעורים אינספור . אם השכיל אדם להשכיל יותר ממלמדיו, הרי זה משום שהשתית את לימודו על שיחה פתוחה עם בני ובנות שיחו, הן כמורה, הן כחבר הן כתלמיד . ככל שנותר אדם פתוח למעגלי שיח רחבים יותר, וככל שבתוך השיחה עצמה ידע להקשיב כשם שידע להשמיע, אזי תתעשר תורתו ומחשבתו באמת ולא תישאר מקובעת . בכך גם לא תוגדר המחשבה עצמה, כפי שהציע אפלטון, כשיחה חרישית בינה ובין עצמה בלבד ( תאיטיטוס, 190 א ) . ויפה מזהיר אותנו הפסוק, באופן הדומה אולי לאזהרתו של ר' מאיר באבות דרבי נתן, שעל תוכן השיחות הרבות הללו לעמוד בסטנדרט הראוי להיקרא 'עדות' ( 'כי עדותך שיחה לי' ) , באותה מידה בה אותה עדות עליונה היא תוצר של אותה שיחה מתמשכת ומתפתחת מדור לדור . וכבאמירתו של רבי חנינא במסכת תענית ( ז ע"א ) , איתה הזדהו אנשי תורה וחינוך רבים כל כך במהלך הדורות : 'הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן' . ברוח זו, לקחו חלק בספר שלפניכם נציגים שונים של בני ובנות שיחו של שמואל ויגודה, שלימדו אותו ולמדו איתו ולמדו ממנו ובכך דומה 'שקנה שם לעצמו' והקנה לספר זה את שמו . חילקנו את הספר 'שם לשמואל' לחמישה שערים העוסקים בפרשנויות בתחומים שהעסיקו ומעסיקים את שמואל ויגודה במחשבתו, במחקריו ובהוראתו . כל שער בנוי ממספר מאמרים מחקריים אך גם במסה הגותית, כאות לריבוי הצורות והתכנים שכה חשובים לו : קריאות במקרא ובפרשנותו ; קריאות בהלכה ובמחשבת ההלכה ; קריאות פילוסופיות ומיסטיות ; קריאות ב'אסכולת פריז' וקריאות חינוכיות . את השער הראשון, 'קריאות במקרא ובפרשנותו', פותחת המסה של ישראל פיבקו ובנימין זינגר – 'המדרש הוא פשט, הקבלה היא פשט, והפשט הוא פשט', המבקשת להעניק תיאור פרוגרמטי לשיטתו הפרשנית של הרב ליאון אשכנזי ( 'מניטו' ) , שהיה ממעצבי יהדות צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה . ברכה אליצור מנתחת במאמרהּ 'על פרשנות ריאליסטית לסיפור על בעלת האוב במדרש
|
|