|
|
עמוד:9
הקדמה 9 בכל פרק נוסף במשנה התמודדתי עם אתגר הוראה שלא היה דומה לו בכל שנות עבודתי – לפתוח משנה אחרי משנה, כל פעם כבפעם הראשונה, בחברותא מרתקת עם צעירים וצעירות מהאוניברסיטאות הטובות בארצות הברית, שצמאים לדעת "מה יש בתורה שקשור לחיים שלי ? " והנה אותה חוויה ראשונית חזרה והפתיעה אותי מחדש, ממש עד היום הזה, בכל פעם שנחשף משהו ממכמני הדעת של חכמי המשנה, נדבך נוסף מה"מוחין של תורה" . כל זאת באופן שונה מאוד מכל מה שלמדתי על מקום המשנה בהיסטוריה של עם ישראל, ועל הדרך ללמוד משנה . האינטואיציה המקורית ב'מדרשה' אכן הייתה נכונה . בשנה הראשונה למדנו יחד ב'פרדס', בשיעורים שהיו כולם חידוש וגילוי, את מסכתות ראש השנה ותענית . ואז הגענו למסכת מגילה והיה לי ברור שהשיטה החדשה לא תפעל מול פרק א במסכת מגילה, מול הקובץ הסתום של "אין בין . . . אלא" . מתוך התרגשות לא קטנה, הסתום נפתח והעמום התבהר, ולעינינו הלכה והתגלתה אותה יצירה מדהימה, שבסגנון רווי בדמיון היוצר התורני, התוודענו למושגי שורש בקדושת עם ישראל כפי שהבינו זאת חכמי המשנה הגדולים . באותן השנים הצטרפו לצוות המכון שלושה תלמידי חכמים צעירים – הרב מאיר שווייגר, שנשאר נאמן ל'פרדס' לאורך שני דורות והוביל את עולם הרוח בו ; אבי וולפיש, לימים רב וד"ר, שלאחר מכן פיתח את ההיבט המחקרי של העריכה הספרותית במשנה, וכתב מגוון מאמרים מרתקים על המשנה, וכן דוקטורט על העריכה של מסכת ראש השנה ; ושלמה נאה, שלימים היה לפרופסור לתלמוד באוניברסיטה העברית, וכתב מחקרים רבים על המשנה ועל הספרות התנאית . חבריי וידידיי אלה היו ספקניים מול רוח ההתלהבות והחידוש שהבעתי על החיוניות והיצירתיות שבמשנה, ומול חידושיי במשנה שעל דעתם היו מפליגים מדי . אלא שמתוך שיח הלימוד בבית המדרש ודיבוק חברים, גם הם, כל אחד בדרכו, השתכנעו שאכן מה שכולנו הכרנו בעבר כדבר ברור מאליו על לימוד המשנה – על צורת ההבעה של המשנה, על התחביר והעריכה, על מקומה ותפקידה של המשנה בהיסטוריה של התהוות הספרות התלמודית, ובעיקר על שפת פסיקת ההלכה שדיברו חכמי המשנה בינם לבין עצמם – הכול צריך להיבחן בעיניים חדשות . ואידך זיל גמור .
|
|