|
|
עמוד:5
• 5 • פנחס-כהן, יחזקאל רחמים, יפה שלומוביץ ) ; קסם ( איל גרוּס ) ; משחקי תודעה ( זלי גורביץ', שי דותן ) ; חלימה ( מיכאל אֶנְדֶה, גלעד יעקובסון ) ; מחאה ( יפעת שטיינמץ הרסט, אבישי חורי, אלעד נבו, יונדב פרידמן, ערן צֵלְגּוֹב, גיא שקד ) ; לידה ( יונתן קוּנדה ) ; חולי ומוות — המהווים את האשכול הגדול ביותר של טקסטים ( זהר איתן, ארונסון, צור גואטה, אשר גל, ישראל ורמן, ד . ה . לורנס, עדי עסיס, דפנה פלדמן, נדיה עדינה רוז ) . הרוב המכריע של היצירות הן מקוריות למעט חמישה תרגומים מאנגלית ( ארונסון, לורנס ) , סינית ( גְ'וֵוה, יִינג ) וגרמנית ( אֶנְדֶה ) . כאמור, הרוחני איננו רק תוכן, נושא, תימה, אלא אף צורה . הצורה הרוחנית מתבטאת באמצעות עיצוב מסורתי לצד מודרני . הדוגמה המסורתית הרוֹוחת כאן היא הייקו ( הר שפי, שקד ) . דוגמאות לעיצוב רוחני מודרני הן שירה בפרוזה, שהנָהּאקסטטית, מסתורית וטרנסית, העולה ממעמקי הלא-מודע או מחיזיון מעורפל ואניגמטי ( למשל : אסתר, אשור, ברקו, שקרג'י ) ופואמות המבטאות את הכמיהה לשחרור רוחני באמצעות רחבות ( למשל : ברקו, טבת דיין, יעקובסון, לורנס, רונן ) . ננופואטיקה 27 מסב מבט מדידטיבי אל הפנים, אל הרווח שבין השורות, כמו אל הפסקת הנשימה שבין שאיפה לנשיפה . באופן הזה הוא מבקש לשהות בהווה המתמשך של שירת הזמן . באהבה, גלעד מאירי
|
מקום לשירה
|