|
|
עמוד:14
• 14 • השולחן שלה נגלה מחלון שעמד אלכסונית לסדנה, באחד מאגפי המפעל, ולראש הצוות, למטה בסדנה, היה שולחן משלו ליד חלון אחר . הוא ישב לשולחן ומילא טפסים שדיווחו על הספק העבודה של כל אחד מהפועלים בצוות שלו . כשהביט למעלה ראה את הבחורה יושבת ועובדת מול השולחן שלה . נכנס לו בראש הרעיון שיש לה יופי מיוחד . הוא לא חשב לנסות להתקרב אליה או לזכות באהבתה . הוא התבונן בה כמו שמתבוננים בכוכב או בנוף הגבעות הנמוכות באוקטובר כשעלי העצים כולם אדומים וצהובים וזהובים . "היא יצור טהור ובתולי," הייתה בראשו מחשבה עמומה, "על מה היא חושבת בזמן שהיא יושבת ועובדת שם ליד החלון . " ראש הצוות לקח בדמיון את הבחורה מאייווה הביתה, לדירה ברחוב שלושים ושתיים, אל אשתו וחמותו . במשך היום בסדנה ובערב בבית הוא נשא עמו את דמותה במחשבותיו . כשעמד מול חלון דירתו והביט לעבר מסילות הרכבת המרכזית של אילינוי ואל האגם שמעבר למסילות, עמדה הבחורה לצידו . למטה ברחוב צעדו נשים לדרכן ובכל אישה ראה משהו מהבחורה מאייווה . אישה אחת הלכה כמוה, אחרת הזכירה בהנפת יד את תנועת ידה . כל הנשים שראה חוץ מאשתו וחמותו היו דומות לבחורה שלקח לתוכו . שתי הנשים בביתו בלבלו והביכו אותו . פתאום נהיו חסרות חן ופשוטות . אשתו במיוחד הפכה למין גידול מוזר וחסר חן שנצמד לגופו . בערב, בתום יום העבודה במפעל, חזר הביתה לאכול ארוחת ערב . הוא תמיד היה אדם שתקן ואף אחד לא שם לב כשלא דיבר . אחרי ארוחת הערב הוא הלך עם אשתו לסרט . היו להם שני ילדים ואשתו הייתה בהריון עם השלישי . הם חזרו לדירה לנוח . הטיפוס בשני גרמי מדרגות סחט את אשתו . היא ישבה בכיסא לצד אימהּ וגנחה מעייפות . חמותו הייתה נשמה טובה . היא מילאה בבית תפקיד של משרתת ללא שכר . כשבתה רצתה ללכת לקולנוע היא נופפה בידה וחייכה . "לכי," אמרה, "אני לא רוצה לצאת . אני מעדיפה להישאר
|
מקום לשירה
|