|
|
עמוד:5
• 5 • גם אדגר אלן פו הגיע להבנה דומה . בפתח מאמרו "העקרון הפואטי", שבּו הסגיר לכאורה את סודות כתיבת הפואמה "העורב", כתב כך : "כמעט מיותר לציין ששיר ראוי לשמו אך ורק ככל שהוא מרגש, ברוממו את הנפש . [ . . . ] אלא שכל מיני ההתרגשות הם בני- חלוף, [ . . . ] מידת ההתרגשות הדרושה לזכות שיר בתואר זה לא תוכל להחזיק מעמד לאורך חיבור [ ספרותי ] ממושך . " * שירים, עבור פו, הם צירוף לשוני נשגב, אירוע המתקיים בחיבורם של הכתוב והנפש הקוראת, אולם — וכאן הוא חולק על לי — המבוע לאירועים אלה הוא הקול המקיף עליהם, וזהו הקול הפרוזאי, המחבר בין אפיזודות, המְתָאֵר וטוֹוֶה עלילות, שלמעשה מייצג את הנע והחולף ; רק מתוכו עשויה השירה לצוץ ולהזדהר בחד-פעמיותה . כך מן האפוס ועד הרומן : הספרות היא תרכובת של פרוזה ושירה . על כן נאמר, בהמשך לפו ולי, אם הספרות היא ביטוי למציאות הממזגת את היומיומי והחולף עם הנשגב והנצחי, הרי היא גם אמצעי להתבוננות שכזאת, ספרותית, במציאות . לכן העין אינה נחלת המשורר לבדו, גם עין הפרוזאיקן תרה אחר השירי שבהוויה הפרוזאית . ומכאן קראנו לגיליון זה : פרוזה ׀ התבוננות . בלשון קיימות לא מעט מילים לתיאור פעולת העין : רְאִיָּה, בְּהִיָּה, הַבָּטָה, הַבְחָנָה, צְפִיָּה, הַשְׁקָפָה, בְּחִינָה, הֲצָצָה, סְקִירָה, סְרִיקָה, קְלִיטָה, עִיּוּן, חֲזִיָּה, הִסְתַּכְּלוּת וְהִתְבּוֹנְנוּת . אלו אינן מילים נרדפות . כל אחת מהן מסמנת פעולה מוטורית, שכלית ואף רוחנית שונה . וכבר הבדילו חכמינו : "הבטה — מקרוב וראייה — מרחוק" ( איכה רבתי ה ; א ) ודומה כי יש בריבוי זה עדות לתואַם כלשהו בין כושרי השפה לבין כושרי חוש הראייה, ואף לתכונתן הנראית של מילים ; הממשית ואף הפיגורטיבית, המטפורית, הספרותית, הלכה למעשה . בזיקה שבין העין והלשון מתייחד אפוא גיליון זה של ננופואטיקה : פרוזה ׀ התבוננות . שהפרוזה, כָּעין, גם היא כלי מבע * אדגר אלן פו, העקרון הפואטי , מאנגלית : ידידיה פלס, תל-אביב : הקיבוץ המאוחד וספריית הפועלים, טעמים, 1999 .
|
מקום לשירה
|