|
|
עמוד:12
• 12 • הדס גלעד מכתב מלואיז הִיא כָּתְבָה לִי זְמַן רַב אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְנוּ כָּל אַחַת לְאַרְצָהּ . מֻקֶּפֶת חֲתוּלֵי רְחוֹב וְרֵיחַ מַאֲפִיַּת בּוּרֶקָס בְּדִירַת הַגַּג הַפְלוֹרֶנְטִינִית שֶׁהָיְתָה לִי לְמִבְצָר, יָשַׁבְתִּי לִקְרֹא . הִיא כָּתְבָה בְּעֵט יָרֹק בִּכְתָב מְחֻבָּר, שֶׁמַּנִּיחַ מֵרֹאשׁ שֶׁאָבִין הַכֹּל . הִיא עָבְרָה לִחְיוֹת בִּקְהִלָּה אֶקוֹלוֹגִית בִּסְקוֹטְלַנְד הָיָה לָהּ חָבֵר חָדָשׁ, צָעִיר מִמֶּנָּה . אֵלֶּה הָיוּ אוּלַי הָעֻבְדּוֹת אֲבָל מִשְׁפָּט אֶחָד מִכְּתַב יָדָהּ הַמְּסֻלְסָל אֲנִי זוֹכֶרֶת בִּשְׁלֵמוּתוֹ וּמֵאָז הוּא בָּא לְבַקֵּר לִפְעָמִים בְּקוֹלָהּ בְּחִתּוּךְ מִבְטָאָהּ הָאַנְגְּלִי, בְּעֵינֵי הַמַּיִם שֶׁלָּהּ : It hurts growing up . הָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹתֶיהָ בְּהֹדּוּ בְּלִי לְהוֹדוֹת בְּכָךְ בְּפָנֶיהָ . נִמְשַׁכְתִּי אֵלֶיהָוְאֶל בֶּן-זוּגָהּ . לֹא הֶחְלַטְתִּי לְמִי מֵהֶם יוֹתֵר . הָיִיתִי אִתָּם עֵדָה לַהִתְפָּרְקוּת, כְּשֶׁהִתְאַהֲבָה בְּאַחֵר . רָאִיתִי אֵיךְ נִסְחֲפָה אֶל עֵבֶר אִישׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ דָּבָר אִתּוֹ אַחֲרֵי שֶׁיִּשְׂחוּ לְעֹמֶק הַיָּם — אִיטַלְקִי עַז, עִלֵּג וְיָשִׁיר עִם כֹּחוֹת תַּת-קַרְקָעִיִּים . אֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ עוֹמֵד בְּקַו הַמַּיִם, חָזֶה רָחָב עֵינַיִם יְרֻקּוֹת וְיָדַיִם גְּדוֹלוֹת, כְּמוֹקָרִיקָטוּרָה שֶׁל גֶּבֶר . כַּמָּה שׁוֹנֶה מֵהָאִישׁ שֶׁלָּהּ, שֶׁהָיָה מְעֻדָּן, דַּק, שָׁנוּן עִם חוּשׁהוּמוֹר פִּלְאִי וְאֶצְבָּעוֹת בְּהִירוֹת וַאֲרֻכּוֹת . הוּא לֹא הִסְכִּים לַחֲזֹר אֵלֶיהָ, כָּתְבָה . לַמְרוֹת שֶׁהִתְחַנְּנָה .
|
מקום לשירה
|