|
|
עמוד:4
• 4 • במערות הרי ההימלאיה, את הסיקים ואת הפוליטיקה ההרסנית של העשורים האחרונים . "המקום היחיד שיכול אולי להחזיק יחד ארץ רבת-פנים ועשירה בלשונות ובאֵלים כמו הודו הם הדפּים . ושם אתה צריך לטייל, בחוּר צבעוני וחסר נחת", אמר בקול רך . המולת התיירים וריח הים עטפו אותנו . האם יכולתי להכיר, להכיר ממש, את אפריקה של רוח האבות, של החום הנורא ושל אלפי השבטים בעלי התרבות והתיאולוגיה הפרטית ללא בצל השמש של רישארד קפושצ'ינסקי ? האם יכולתי להתוודע להודו ללא הודו : מקץ אלף מרידות של נייפול ? וסיציליה על הנשים החזקות שחיות בה, האם הן יכלו להתגלות בפניי ללא קיטון האבן של תרזה מאג'ו ? ואוסטרליה, שאבוריג'ינים מהלכים בה על-פי מפה המורכבת כולה מבתי שיר, האם הייתי זוכה לפגוש בהם ללא נתיבי שיר של ברוס צ'טווין ? התשובה היא לא . שהרי כדי להכיר מקום יש לשהות בו זמן רב, ללמוד את השפה המקומית, לחטט בסביבה ולדובב מקומיים ואז לשפוך על כל זה אהבת אדם ומקום . ספרי מסע ושירי מסע אינם רק מדריכים, הם גם, ואולי בעיקר, עדויות כתובות על השפע שבתוכו אנו קיימים, ועל אהבת השפע, ואהבת האדם שבתוכה . מדריכי הטיולים הנאמנים ביותר נמצאים בספרים . הם מדברים בשעה שאתה זקוק לדיבור, ודוממים כדי להניח לך לחשוב . מעניקים לך לא רק את הידע, אלא את הידע מלוּפּף סביב העין, הנפש שהושרתה קודם לכן במשך שנים ארוכות בחומרים הרווים שלנו — היסטוריה, פילוסופיה, אָמָּנות וארכיטקטורה . לקרוא על מקום משמעו לקלף את העור הסדוק של התיירות ולמצוא רעננות ; למצוא את הצורה שהמסע הופך בה לכפוּל — מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה . מה הן, אם כן, תכונותיה של כתיבה על מסע ? תיאור המסע והדרך מאלצים עבודה קונקרטית מעמיקה , שאם לא כן, המקום לא יתרומם מן השורות ומטרתה העליונה של הכתיבה על מסע לא תתגשם . אותה עבודה קונקרטית היא פעולה חושית שממנה
|
מקום לשירה
|