|
|
עמוד:11
• 11 • למטאמורפוזה, קרי, כקשר הדדי אותנטי, להבדיל מדמיון סמלי מטאפורי פשוט . זהו לא רק ריאליזם מטאפיזי, אלא גם מטאפורי — זוהי שירת המציאות החבויה בתוך המטאפורה . מציאות שיוצרת אחדות בין המשמעות הישירה והמשמעות העקיפה" ( מתוך : המטאריאליזם מהו ? 1986 ) . האטריבוט היסודי לשירה המטאריאליסטית הוא המטא- מטאפורה או המטאבולה . המטאבולה היא אמצעי פיגורטיבי שחושף את כל החוליות בשרשרת תהליך הכפלת המשמעות, קרי, את היסוד שמתוכו ממוצה הדמיון או הקִרבה בין האובייקטים . כך נראית ההצרנה של המהלך המטאפורי — א' הוא ג' . במהלך המטא-מטאפורי לעומת זאת, נחשף, והופך למרכז התור השירי, מונח הביניים ב' . א' עובר טרנספורמציה ( ב' ) והופך לג', כאשר הטרנספורמציה עצמה, ולא הקשר בין א' לג', היא החלק המשמעותי ביותר . ה מט א ר י א ל י ס טי ם עצ מם טע נו ל א א חת ש המ נ י פסט המטאריאליסטי הוא המונאדולוגיה של לייבניץ, משום שהמונאדה הלייבניצית היא-היא המטא-מטאפורה המדוברת, לאמור, כל יצירה מטאריאליסטית היא מונאדה ייחודית בעלת מנגנון ומעמד אינטלקטואלי עצמאי בלתי חדיר, אולם היא קשורה בקשר בל ינותק לכל המונאדות האחרות . כך למשל נראה המטאריאליזם של איוון ז'דנוב : * * * עֵנָב מֵאֵט לֹא נָם וְלֹא יָשֵׁן, וְעָב גְּנוּבָה לֹא פָּגָה, אֶלָּא מְרַחֶפֶת — אֶל זְמַן אַחֵר הִיא עָפָה, כַּאֲשֶׁר בְּתוֹךְהַזְּמַן הַזֶּה הִיא מְעוֹפֶפֶת . הַמְגֻמְגָּם הוּא עֵדֶן הַחֵרוּת, וּבַד בְּבַד תִּזְכֹּרֶת מְעֻלָּה לְ כָךְשֶׁהַקִּיּוּם מֻכֵּה הַיְהִירוּת, נִבְרָא אֵי-אָז לְמַטָּה מִלְמַעְלָה . וְהָאֲוִיר עוֹמֵד לוֹעַקְמוּמִי, מוּזָן בַּהֵעָדְרוּת הַמְרַחֶפֶת אַךְ לֹא בִּידֵי עָב עָפָה זוֹ, כִּי אִם מִידֵי אוֹתָהּהָעָב הַמְעוֹפֶפֶת .
|
מקום לשירה
|