|
|
עמוד:10
• 10 • ופנייה תכופה לאירוניה וגרוטסקה, כמו בשירו של לוסב "ויסוצקי משורר משם" : [ . . . ] מִתְפַּלְּאִים הָאַלּוֹנִים — מַה הַשְּׁטֻיּוֹת הָאֵלֶּה ? כַּמָּה אֶפְשָׁר לִטְחֹן אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, בֶּאֱמֶת ? ! וְהַלִּבְנִים אוֹמְרִים : זֶה יַעֲבֹר לוֹ, הוּא עוֹד יֵצֵא מֵהַהֶלֶם . פָּשׁוּט קָשֶׁה לְהִתְרַגֵּל כָּכָה, מֵעַכְשָׁו לְעַכְשָׁו, לִהְיוֹת מֵת . בהמשך התפתח הניאו-אקמאיזם לשירה מטאפיזית עם נטייה חזקה להיסטוריציזם ולפולמוס עם טקסטים קנוניים . הנציגה המובהקת של הסגנון והמשוררת שתרמה יותר מאחרים לפיתוחו וביסוסו היא אוֹלְגָה סֵדָקוֹבָה : [ . . . ] שִׁכּוֹר, וְסָבוֹנָרוֹלָה שֶׁלְּךָ, לֹא הֶאֱמִין אַף פַּעַם . עָדִיף לָתֵת לוֹ לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִתְקַדֵּר בֵּין יְשֵׁנִים . לְהִתְוַכֵּחַ קְצָת וּלְאַיֵּם רַק לֹא לָשֵׂאת זְרָדִים אֶל הַמּוֹקֵד . וּמוֹצַרְט זֶה שֶׁלְּךָ, הַמְחַיֵּךְ לְכָל רוֹצֵחַ, וְלֹא תְּמוּרַת מָעוֹת — רַק כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בֵּין הַחַיִּים, וּבֶעָתִיד, אֵי-פַּעַם, אֵי-מָתַי, אוּלַי . . . * הפוסט-אקמאיזם הוליד בתורו זרם המשך שהתגבש כבר בתקופה הפוסט-סובייטית — מטאריאליזם — תנועה שנקודת המוצא שלה הייתה הניסיון של מנדלשטם לחבר בין צורת חריזה קלאסית, לבין שפה מורכבת, קשה, תובענית וטובענית, שאפשרה לו לאתגר את התפישה והתיאור השגורים של המציאות ( זהו, אגב, אחד הכיוונים שאליו הייתה עשויה לפנות השירה הסילבו-טונית העברית ) . האסכולה המטאריאליסטית התפתחה ברוסיה במהלך שנות ה- 80 של המאה ה- 20 . הכוונה הייתה לריאליזם מטאפיזי או מטאפורי . לטענת התיאורטיקן מיכאיל אפשטיין, "המטאריאליסטים עוסקים בחיפוש קדחתני אחר מציאות שבה קיימת האפשרות לפתח את המטאפורה * מתוך : "ברוח לאופרדי" .
|
מקום לשירה
|