|
|
עמוד:9
• 9 • בשיר זה של נקרסוב, חזרתיות הציון הקונקרטיסטי היבש לכאורה של שם עונת השנה, היא הקונספט שיוצר את הרושם המבוקש . עוד ועוד חורף . ועוד חורף . ובסוף, קצת אביב . הרעיונות המנחים את הניסיונות הקונספטואליסטים שמופיעים באנתולוגיה הזו נבדלים אלה מאלה . דְמִיטְרִי פְּרִיגוֹב למשל, לובש בכל פעם דמות אחרת וכותב בשפתה על המציאות שלה . בָּאחִיט קֶנְזֵ'ייֶב, במקרה של המשורר המומצא רֶמוֹנְט אֲבִיזָרִים, נוקט בגישה דומה . הקונספטואליזם של לֶב רוּבִּינְשְׁטֵיין לעומת זאת, שונה תכלית השינוי ; אצל רובינשטיין, הרישום הפיזי והצגת התוצרים הם חלק בלתי נפרד מהקונספט — קטעי טקסט, שיריים או פרוזאיים, נכתבו על גבי כרטיסיות ספרייה, והוקראו ברצף בסופו של תהליך הרישום . הרצפים הללו הודפסו בסופו של דבר בקונטרסים, כאשר כל רצף היווה יצירה שלמה בפני עצמה . תחבולה קונספטואליסטית נוספת שמופיעה באסופה ( מילון סוניה המקוצר של אָלֶכְּסַנְדֶר אָנָשֶׁבִיץ' ) וראויה לאזכור, היא ניסיון לאפיין דמות באמצעים לקסיקליים : אבחון : אני יכולה לאבחן כל אחד : סכיזופרניה . למדתי את המילה הזאת בעל פה . אבי העורקים : הבאתי לקלאבה אחת בגרון, בגלל הרכלנות שלה, ישר באבי העורקים . אהבה : מישקה אומר שהוא אוהב אותי . איזו מין אהבה זאת, להפליק על הציצים והבטן ? ! וכן הלאה . . . אנשי הניאו-אקמאיזם, שכּונה לעתים גם בשם 'ניאו-מודרניזם', הציבו את עצמם בעמדת נגד לאוונגרד ( שהקונספטואליזם הוא אחד מביטוייו הסגנוניים ) , ביקשו להחיות את המשך האסתטי-היסטורי, ולהתחיל את החיפוש הפואטי שלהם בנקודה שבה נעצרו הסימבוליסטים והאקמאיסטים של ראשית המאה ה- 20 . הניאו-אקמאיסטים של שנות ה- 60 והאסתטיקה האלגית-רומנטית שלהם ( לֶב לוֹסֶב למשל ) , ניצבו בין שני הקטבים : הקוטב הסוצריאליסטי המגויס, והקוטב האוונגרדיסטי המערער . הפואטיקה שלהם התאפיינה בשינויי מקצב תכופים ( במסגרת של חריזה וריתמוס סדורים ) , פרגמנטריות סיפורית
|
מקום לשירה
|