|
|
עמוד:7
• 7 • שהתפתחות המדיום עצמו נעצרה ) : מעין אידיאליזם רומנטי קלוקל של היתממות מעושה ומתקתקה בדמות פתוס עודף וסנטימנטליות דביקה, קיטש בלתי מסונן כאנטיתזה לא מידתית ללקוניות האימג'יסטית, רגשנות המזוהה בטעות כרגישות, פרוגרמטיות מוסרנית וטכניקה מוסיקלית אחידה, מהוקצעת אך שבלונית בעיקרה — משקל יאמבי לרוב, שימוש יתר בפסיחות, שלעיתים תכופות מדי יוצר רושם של כניעה לחרוז, ושפה נמלצת ומלאכותית . על כל פנים, לצד משוררי האצטדיונים הסובייטיים והליריקנים השקטים של שנות ה- ,60 פעלו גם עשרות משוררים בלתי רשמיים . הידוע שבהם היה י . בְּרוֹדְסְקִי . חלקם, כמותו, הפכו לדיסידנטים ובהמשך למהגרים שהתקבלו בזרועות פתוחות ( לאו דווקא בזכות ערכיהן הספרותיים של יצירותיהם ) בארה"ב ובמדינות מערביות אחרות . אין זה המקום לדון בסיבות ובנסיבות שהביאו לכך שאחדים מהם זכו להכרה בעולם ואחרים לא . מה גם שהגבול בינם לבין המשוררים הרשמיים לא היה תמיד מובהק — רבים מהם ניסו לאורך כל התקופה ( עד התפרקות ברית המועצות ב- 1991 ) לפרוץ אל עולם המו"לות הסובייטי, בדרך כלל בהצלחה חלקית בלבד . מה שחשוב לעניין האסופה שלפניכם הוא העובדה שהקשר בין השירה העברית לבין השירה הרוסית ניתק כמעט לחלוטין, וכל אותם משוררים בלתי רשמיים ( לבד מברודסקי ) נותרו אלמונים עבור הקורא העברי . נתח תקופתי עצום של פעילות פואטית משמעותית, מרתקת, מעולה בכל קנה מידה, נותר מחוץ למציאות הפואטית בעברית . מטרתה של האסופה שלפניכם אם כך, היא לפתוח במהלך של תיקון המעוות . ג . נקודת הייחוס של מרבית המשוררים שמופיעים באנתולוגיה, אלה שפעלו בעיקר בשנות מסך הברזל לפחות, הייתה הספרות של ראשית המאה ה- 20 . כל אחד מהם ביקש לפתח יחס מיוחד לעבר הזה — קבלה והמשך פיתוח או דחייה וניסיון לברוא שפה פואטית חדשה לגמרי . ניתן לומר שהמשוררים הללו חיפשו אחר מקומם בין שני קטבים : הקוטב האוונגרדי של תקופת טרום מהפכת אוקטובר בדמות וֵלִימִיר חְלֶבְּנִיקוֹב ווְלָדִימִיר מָאיָאקוֹבְסְקִי, האחים בּוּרְלִיּוּק ועוד, והקוטב האקמאיסטי ( מעין פיתוח קונקרטיסטי של הסימבוליזם ) של אָנָה אָחָמָטוֹבָה,
|
מקום לשירה
|