|
|
עמוד:4
• 4 • א . הטעמים לפתיחת הסדרה "ילקוט שירת העמים" דווקא בשירה רוסית, עניין שהעורכים מתייחסים אליו רק במעומעם, אכן לא היו פורמליים גרידא . אין זה סוד שמשוררי יחדו היוו מעין שלוחה עברית לשירת תור הכסף ( כפי שכינה את התקופה הזו הפילוסוף והמבקר ו . סולוביוב ) ; כך שהדיוקן שהוצג בכרך הזה, שנדפס ב- 1942 ושקובצו בו שירים פרי עטם של מיטב משוררי המודרנה הרוסית, בתרגומם של אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, אלכסנדר פן, אליהו טסלר, יעקב פיכמן, תמר דולז'נסקי, יצחק שנברג ורחל בלובשטיין, היה דיוקנה של המודרנה הרוסית כשם שהיה הוא דיוקנם של אנשי הציר המרכזי במודרנה העברית . אפשר להתווכח עם הקביעה שלפיה השירה היא ביטויה העליון של הביוגרפיה המוסרית של כל דור בכל לשון ואומה, שהרי בסופו של דבר, שירת תור הכסף הרוסית הייתה תופעה מודרניסטית יוצאת דופן לא רק במובן הפואטי ( התבססות כמעט גורפת על חריזה קלאסית למשל ) , אלא גם במובן החברתי, כעדות כתובה לתהיות הקיומיות של הדור ולתהפוכות החברתיות והפוליטיות של התקופה, וזאת בזכות המעמד המיוחד של השירה בספירה התרבותית של רוסיה — מעמד של מחוללת האתוס הלאומי . השירה תפסה אם כך מקום מרכזי בשיח האינטלקטואלי ברוסיה של מפנה המאות ה- 19 וה- 20 ( כאשר הרומן הריאליסטי-חברתי נדחק מעט הצידה ) , ומצאה את עצמה בלב הקונצנזוס הציבורי כמעין תרבות המונים אידיאליסטית בחיתוליה . משוררים נערצים מילאו אולמות, יצאו לסיבובי הופעות והפכו לגיבורי תרבות, בין השאר, בגלל שדאגו לדברר את הציבור . וגם אם טעו העורכים בהערכתם, ואילו שלונסקי עצמו כשל בניסיונו לעברת את האקלים התרבותי הספציפי הזה על כל מופעיו, הוא ושותפיו הצליחו בכל זאת להתוות דרך לדור של משוררים וקוראים, בין השאר, בזכות זיהוי מדויק של העקרונות הפואטיים שהתגבשו במסגרת התנועות השיריות השונות של המודרנה הרוסית — סימבוליזם, אקמאיזם ופוטוריזם — ותרגומם המוצלח והמייצג ; עקרונות, שלהם בסיס איתן אחד — א . ס . פּוּשְׁקִין ( עקרונות שעליהם התבססו כאמור, גם המשוררים-מתרגמים הללו עצמם ) .
|
מקום לשירה
|