הקדמה

עמוד:13

הקדמה | 13 של הגישור, הבנתי שאנשים מכירים את המילה, אבל הם לא באמת יודעים את המשמעות שלה ומה היא באמת . זה גרם לי להבין שיש פה הזדמנות מעולה עבורי, שלא רק תאפשר לי להתפרנס בכבוד אלא גם לעבוד בעבודה שאהיה גאה בה, לחיות חיים מלאי משמעות ולעשות טוב בעולם . ככל שצללתי לתחום הבנתי שיש עוד בונוס גדול מאוד בלהיות מגשר : הכלים שאני לומד ליישם בחדר הגישור, משפיעים באופן ישיר גם על מערכות היחסים האישיות שלי עם הסובבים אותי . הגישור שיפר את היחסים שלי עם אשתי ( שגם התאהבה במקצוע ועובדת יחד איתי כבר שש שנים ) , עם גרושתי, עם הילדות שלי, עם החברים שלי, עם העמיתים שלי לעבודה, ובעצם עם כל מי שפגשתי במהלך היום ברחוב . . . עם כולם בכל מקום . התאהבתי בתחום, וזה כל מה שהייתי צריך כדי לקבל החלטה להפוך למגשר מקצועי . אבל הייתה בעיה . בתחילת דרכי המקצועית, לא הייתה מודעות לגישור ואנשים לא פנו מיוזמתם האישית למגשרים . בתי הספר לגישור אמרו לתלמידים שרצו לגייס, שמתישהו תחום הגישור יקבל הכרה מהממסד ואז בתי המשפט יפנו אליהם גישורים, ולכן הם רק צריכים לחכות וללמוד עוד ועוד קורסים ולצבור עוד ועוד תעודות שיעזרו להם להיכנס לרשימות המגשרים שייפתחו מתישהו . אז הם חיכו וחיכו 30 שנה ויותר, ולרובם הגדול זה פשוט לא קרה . הרבה מאוד אנשים למדו קורס גישור בסיסי ורצו להפוך למגשרים, אבל מהר מאוד הבינו שאנשים לא באים אליהם והתייאשו . אבל אני לא רציתי להתייאש . הייתי צריך להביא כסף הביתה, אך לא רציתי לוותר על החלום ועל האמונה שאצליח להתפרנס בכבוד ואפילו בשפע בעזרת הגישור . התחלתי לבדוק מי הקהל שהכי צריך גישור, ומהר מאוד הבנתי שהתחום הרלוונטי לי הוא תחום הגירושים . כבר אז הייתה הבנה ברורה בציבור שהליכים משפטיים גורמים למלחמות נוראיות על גב הילדים . למעשה, בשנים הראשונות שבהן גישרתי בגישורי גירושים,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא