|
|
עמוד:12
12 | יפתח גיא על כך שהדמויות המשפיעות לא תמיד היו דמויות חיות . לעיתים היו אלה דמויות מספרים או סרטים . לעיתים המפגש עם הדמויות הללו הבהיר לקורא או לצופה את עצם הרצון להשפיע על אחרים — עצם הרצון להיות בעמדת מנהיגות . כך לדוגמה, ידוע כי ספרו של מאיר הר-ציון השפיע על דורות של צעירים ששאפו להתגייס ליחידות קרביות ולבחור במסלול פיקוד ומנהיגות אחרי ששמעו את קריאתו . בבית הספר לקצינים בצה"ל בה"ד 1 , בימי פיקודו של אלוף משנה מאיר פעיל, קיבל כל צוער את הספר ״אנשי פנפילוב״ . השיחות על הספר היו בעצם חלק מפיתוח מנהיגות של הצוערים . למעשה, סיפורי מורשת קרב כתובים או מסופרים אינם אלא תצורה של למידת חיקוי . חלק ניכר מהספרות העולמית על מנהיגים בכל התחומים בנוי על הרעיון הזה : יש אנשים בולטים בתחומם שמן הראוי ללמוד מהם . ההנחה שלפיה מעניין ואף 'כדאי' לקרוא עליהם, נובעת לרוב מהיותם סיפורי הצלחה . אכן, המודלים של למידה חברתית על הסתעפויותיהם מבהירים מדוע זה כך . כולנו 'מכורים' לחיזוקים חיובים, רוצים מחמאות, רוצים הוקרה, רוצים ציונים טובים . . . בלמידה מדמויות מצליחות יש משום הבטחה כמוסה להצלחה . היבט זה בולט במיוחד בספרות המנהיגות המאופיינת בנטייה הידועה בספרות כ״רומנטיזציה של מנהיגות״ ( romance of leadership ) . לכאורה, ספרו של יפתח גיא הוא מ'הז'אנר המצוי' הזה — סיפור של מפקד קרבי בסיטואציה מאתגרת במיוחד : פיקוד של שנה ויותר על מוצב הבופור בתקופה הסוערת ביותר של הלחימה בחיזבאללה . כך חשבתי בקוראי את העמודים הראשונים של הספר . בהמשך התברר לי כי לא כך הם פני הדברים . אין בספר רומנטיזציה של מנהיגות . יש תיאורים ריאליסטיים של פחד מוות, של רגעי אימה, חשש מאובדן שליטה, ביטויים של חברות, מחשבות על אחריות, שיח פנימי יום יומי מול אויב — כמו במשחק שחמט פסיכולוגי, כמו גם תיאורי חרדות שתוקפות במפתיע והתמודדות עימן . אם הייתי מתבקש לבחור שם תואר אחד לספר הייתי בוחר : 'אמיתי' . ואם היה מותר לי עוד אחד הייתי מוסיף : 'מעורר מחשבה' . הצירוף הזה הוא ייחודו של הספר . הוא אמיתי ומעורר מחשבה בהציגו
|
|