|
|
עמוד:14
יציאת חירום | 14 כוח מהישגיהם ומהכרת הממסד בהם, נציגיהם הבולטים מרבים לעורר ולהרבות משטמה כלפי ה"אחר", היהודי והלא יהודי . חלק אחר בציונות הדתית, פתוח ו"ליברלי" יותר, קידם מדיניות של הדתה לא פחות ולעיתים אף יותר מהזרם השמרני שלה . הקבוצה הרביעית — זו של החרדים — קצת מתעתעת . במובנים רבים, החרדים ונציגיהם ( הרבנים והפוליטיקאים ) מערערים על המשילות המדינתית . הם נאמנים לפסקי ההלכה יותר מאשר לחוקי המדינה, מקיימים אוטונומיה חינוכית ונהנים מתרבות פנאי ואוכל נפרדת . התגובה שלהם להתמודדות של המדינה עם מגפת הקורונה, והמחדלים והאסונות במירון באפריל 2021 ובבית הכנסת בגבעת זאב במאי אותה שנה, האיצו את המגמות האלה . ואולם כדי לממש את האוטונומיה שלהם, נשענים החרדים על תקציבי מדינה המשמשים לטיפוח מערכת חינוך ללא פיקוח על תכניה, לניפוח מנגנון שירותי הדת והמשרות הנלוות להם ולהענקת קצבאות והנחות בדיור ובמיסוי . הקבוצה החמישית והאחרונה היא זו של החילונים . על אף הביקורת שנמתחת עליה בחוגים דתיים ושמרניים, החילוניות היא אבן שואבת לרבים בישראל, ויעידו על כך רבים הבוחרים לצאת בשאלה . העגלה החילונית מלאה לא רק מדע, תרבות, אמנות, ספרות ופילוסופיה . היא רוויה גם באמונות ובערכים פוזיטיביים, מקומיים ואוניברסליים, כמו החתירה לאמת, לשוויון ולחופש . אלא שהערכים האלה מופרים לעיתים קרובות מדי במציאות הישראלית, משום שהשחקנים הפוליטיים שאמורים לייצגם ולקדמם נעלמים ונאלמים . על רקע האצת תהליך ההדתה והכפייה הדתית בישראל בעשור האחרון, תפיסת העולם החילונית וערכיה נדחקים לשוליים, בין השאר בשל היעדר ייצוג פוליטי . חשוב לציין כי לא פעם הקווים המבדילים בין חברי הקבוצות מטושטשים ומבלבלים . למשל במקרה של מזרחי-חרדי לא ברור תמיד מה הוא יותר — מזרחי או חרדי . אדם יכול כמובן להשתייך לשתי הקבוצות הללו ולהחליט איזו זהות דומיננטית אצלו יותר, אבל אדם אינו יכול להיות בעת ובעונה אחת חילוני ודתי, וודאי שלא חילוני
|
|