|
|
עמוד:9
פתח דבר | 9 ראשון בעברית, ולאחר שלוש שנים נוסח באנגלית . המאמר המופיע בכרך הנוכחי הוא תרגום של המאמר מאנגלית בתוספת קטעים שאך נרמזו בקודמו ומצאתי לנכון להביאם בצורה מורחבת . שני המאמרים הבאים בחלק הזה עוסקים באירועי הומור מסוימים, האחד ציבורי והשני פרטי . המאמר ״הבדיחות שהסעירו את ישראל״ עוסק בפן הציבורי . הבדיחות שהציפו את ישראל באמצע שנות השישים של המאה העשרים בשני מסלולי תקשורת מקובלים של דפוס וספרות שבעל-פה חידשו תופעה שהייתה מקובלת בערי אירופה במאות השש-עשרה והשבע-עשרה . התופעה של מסירה בעל-פה ובדפוס בו-בזמן נדירה כיום, ולכן לא רק תוכנן של הבדיחות זעזע את הציבור בישראל, אלא אף דרכי מסירתן . לעומת זאת, המאמר ״קבורת הרוקח״ מתעד אירוע פרטי מאוד . אבי, זלמן ( ז׳אמע ) בן-עמוס ז״ל, אינו זכור לי כמספר בדיחות בחוג המשפחה . היה לו חוש הומור שלא בא לידי ביטוי בסיפור בדיחות בבית . לכן האופן הדרמטי שבו סיפר את הבדיחה המובאת במאמר הפתיע אותי . גיליתי תכונה באישיותו שלא הייתה מוכּרת לי, ותוך כדי כך הוא הדגים לי את משמעות ההקשר החברתי לשיח פולקלורי . החלק החמישי מתרכז בפולקלור האפריקאי . תעלולי הגורל טלטלו אותי לממלכת בֶּנין שבדרום-מערב ניגריה, ובה ערכתי מחקר פולקלוריסטי והקלטתי אפוסים שעדיין ממתינים לעריכה . ממלכת בֶּנין ידועה בעולם באמנות הפלסטית שלה . מוזיאונים מרכזיים באירופה ובארצות הברית מחזירים בשנים האחרונות את שלל פסלי העץ והברונזה שנלקחו בהתנגשות טרגית בין תושבי המקום לצבא הקולוניאלי בשנת 1897 . אבל אמנותם הסיפורית לא הייתה ועדיין אינה ידועה מחוץ לגבולות הממלכה . המאמר האחרון החותם את הכרך הוא סקירה מחקרית של הפולקלור באפריקה בכלל, המבוססת על שיטות מחקר אתנוגרפיות ופולקלוריסטיות . סקירה זו אך רומזת לעושר ולגיוון של הספרות שבעל-פה של עמי אפריקה . זהו עושר רוחני ותרבותי שאומנם נודע בחלקו, אך טרם נגלה במלואו .
|
|