|
|
עמוד:10
יתרום לא רק לחבריו אלא גם לתרבות העברית החילונית של מדינת ישראל כולה ברוח תנועת העבודה . החזון של כינוס האומנויות השונות תחת קורת גג אחת היה פרי רוחו של המשורר אברהם שלונסקי, שקיווה לממש את חלומו זה באמצעות המועדון לתרבות מתקדמת ( לימים צוותא ) . שלונסקי רצה לראות את האומנויות מעצימות זו את זו ומשפיעות זו על 1 אולם חזונו לא התממש, וצוותא הפך למועדון תרבות מפלגתי זו . המאחד אנשי רוח ואנשי מפלגה כאחד . כאשר הוקם מועדון מלוא ( ראשי תיבות של מועדון לסופרים ואומנים ) עמד חזונו של שלונסקי לעיני מקימיו והוא הפך בית לאומנים מתחומים שונים . סיפורם של מועדוני התרבות מתרחש על רקע שינויים פוליטיים במדינת ישראל הצעירה ומושפע מהמתחים שנוצרו בין המפלגות לבין הסופרים והאומנים . כל אחת מארבע מפלגות הפועלים של שנות ה- 50 הקימה מועדון תרבות משלה מתוך כבוד והערכה לתרבות וליוצריה, אך גם מתוך אינטרס מפלגתי לגייס חברים ולהגיע לדור הצעיר כדי להתחרות זו בזו . הדאגה האמיתית לתרבות, לצד האינטרסים המפלגתיים, גרמו לכך שלצד המועדונים המרכזיים קמו "מועדוני לווין", שרק חלקם נהנו מהמותג של שם המועדון המקורי . יתרה מזאת, לעיתים הקימה אותה מפלגה מועדונים מתחרים . בשנות ה- 50 נפתחו בתל אביב ארבעה מועדונים בתמיכת מפלגות הפועלים : המועדון לתרבות מתקדמת הוקם ב- 1950 על ידי מפלגת השומר הצעיר ( לימים מפ"ם ) , מלוא נוסד ב- 1952 על ידי מפא"י, מדורה החל לפעול ב- 1956 ביוזמת מפלגת אחדות העבודה ומועדון אחווה הוקם ב- 1959 על ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית ( מק"י ) . לצד מלוא התל אביבי הוקמו עוד שלושה מועדוני תרבות בתמיכת מפא"י בשלוש ערים שונות . מועדונים אלה היו אמורים להיות מעין מועדוני לוויין של מלוא : מועדון בארי בירושלים חגית הלפרין 10
|
|