|
|
עמוד:12
התרבות . כמו כן ביקשו ליצור מקום של מפגש רֵעים להחלפת דעות ובילוי בשעות הפנאי בארוחות קלות, קריאת עיתונים ומשחקי שחמט . הם רצו לתרום למען הכלל, אך ללא גוון פוליטי מובהק, ובוודאי ללא לחצים פוליטיים . הם סברו שעצם מימושה של התרבות הגבוהה במועדונים תהווה מעין מגדלור לכלל התרבות בארץ . לעומת זאת הפוליטיקאים, בתמורה לתמיכתם הכספית, דרשו מהמועדונים להוכיח באותות ובמופתים מהי התועלת שהם מביאים לה . הם דרשו ראיות לתרומות קונקרטיות, ברורות, מוחשיות ומיידיות בתחומים שונים כגון קליטת עלייה, חינוך לערכים ברוח המפלגה, גיוס מתפקדים חדשים למפלגה וקניית ליבו של הדור הצעיר . הניגוד בין תפיסתם של אנשי הרוח לבין הפוליטיקאים יצר מאבק מתמיד . הסופרים והאומנים ביקשו ליצור תרבות משוחררת מלחצים, ואילו הפוליטיקאים ניסו לרתום את הסופרים והאומנים למטרותיהם . דוגמה לכך היא הקמת שני מועדונים תל אביביים נוספים על ידי מפא"י בשנת ,1957 יחדיו ובוסתן, שנועדו לספק למפלגה את מה שלא הצליחה להפיק ממועדון מלוא - שליטה מלאה של המפלגה במועדון ( יחדיו ) ומועדון שימשוך את לב הדור הצעיר ( בוסתן ) . סיפור עלייתם ושקיעתם של מועדוני התרבות הוא גם סיפורם של האנשים שהקימו, ניהלו והיו הרוח החיה במועדוני התרבות . במסגרת המחקר התמקדתי בשלושה אישים שתרמו להקמת צוותא ומלוא : המשורר אברהם שלונסקי, הסופר יעקב הורוביץ והמסאי והמבקר ישראל כהן . במחקר התגלה שעל אף ההבדלים הפוליטיים ביניהם, היו להם תפיסות דומות לגבי התרבות העברית . הם דמו גם באידיאלים שעמדו לנגד עיניהם . כתוצאה מכך, תוכני האירועים במועדוניהם היו דומים כל עוד הם עמדו בראשם . אברהם שלונסקי, ניהל את המועדון לתרבות מתקדמת בשנים 1950 ‑ ,1963 הוא העניק לו את שמו הראשון ובשנת 1955 שינה את חגית הלפרין 12
|
|