|
|
עמוד:11
2 ( 1953 ) , מועדון מרתף החיפאי ( 1954 ) ומלוא צפת ( 1958 ) . לא מקרה הוא שמועדוני התרבות הוקמו בראשית שנות ה- 50 של המאה ה- 20 . עד לאותה תקופה הופנו המשאבים למפעל ההתיישבות : הוקמו ערים, קיבוצים, מושבים וכפרים - וקשה היה להקצות משאבים להקמת מועדוני תרבות . זמן קצר לאחר תום מלחמת העצמאות, הרגישו הסופרים והאומנים שהגיעה גם שעתם . הם ביקשו להקים מפעלי תרבות ולתרום למדינה כחלוצים בשדה האומנות, ולא רק כחלוצים סוללי כבישים, עובדי אדמה או פועלי בניין . שנות הפריחה של המועדונים היו בין השנים 1950 ל- ,1965 תקופה שבה עוצבה תרבות עברית חדשה במדינת ישראל הצעירה . בשנים אלה עמדו בראש מפלגות הפועלים פוליטיקאים שהבינו את חשיבות התרבות והיו מוכנים להקצות לה משאבים . כל אחת ממפלגות הפועלים ביקשה "לנכס" לעצמה סופרים ואומנים משלה, והתגאתה בהשתייכותם אליה . המפלגות התחרו מי תמשוך יותר סופרים ואומנים שיוסיפו לה מיוקרתם, מי תשקיע יותר בתרבות ומי תקים מועדוני תרבות נחשבים שאליהם ינהר הדור הצעיר . הכרתן של המפלגות בחשיבותה של התרבות העברית החדשה הייתה חלק מהנוסחה להצלחתם של מוסדות תרבות לא מסחריים, התלויים בנדיבות גופים פוליטיים וממשלתיים . האתגר של המועדונים בשנים אלה היה לסייע בעיצוב תרבות ארץ ישראלית ייחודית ומקורית, שאינה נופלת מזו של "העולם הגדול", תרבות חילונית חדשה, שנבנתה על יסודותיה של התרבות היהודית בת אלפי השנים . בין הסופרים והאומנים לבין המפלגות שררה תמימות דעים בצורך לתרום למדינת ישראל . אולם שני המחנות נחלקו באשר לדרכים שבהן מועדוני התרבות אמורים לתרום את תרומתם . הסופרים והאומנים שאפו לתת במועדוניהם ביטוי לתרבות גבוהה ובעלת משמעות ולהעניק יחס של כבוד לסופרים ולאומנים יוצרי מצוותא עד מִלוא 11
|
|