|
|
עמוד:13
אנטומיה חזותית כיסוד צורני, מתודולוגי ופרשני האנטומיה החזותית איננה רק תחום טכני או מדעי ; היא פריזמה עמוקה שבאמצעותה ניתן לקרוא, לבנות ולפרש את הגוף האנושי - הן כאובייקט צורני, הן כמערכת קונסטרוקטיבית, והן כמרחב טעון תרבותית, רגשית ופילוסופית . במובנים רבים מדובר באחת מהשפות האוניברסליות של האמנויות החזותיות . כפי שיודגם, אנטומיה חזותית משמשת לא רק להבנת צורתו של הגוף, אלא כאמצעי לתרגם את מורכבותו הטופוגרפית והמכנית של גוף האדם לשפה ויזואלית ברורה, הנשמרת מאז הרנסנס עד לעידן הדיגיטלי . מיכלאנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י, כמודלים היסטוריים, הם דמויות מפתח בהבניית החיבור בין תצפית אמנותית לידע מדעי : עבודותיהם אינן מציעות תיעוד ביולוגי בלבד, אלא יצירה של מבנה צורני שיטתי שהוא בו-זמנית מדעי, אסתטי ופואטי . אנטומיה זו, כמתודולוגיה צורנית, איננה רק תיאורטית . היא מערכת תחבירית ממשית של קו, קצב, מסה ותנועה - "שפה צורנית" - המאפשרת לאמן להבין, לפרק, להרכיב ולשלוט בגוף באופן דינמי ויצירתי . מדובר באובייקט פרשני שמגלם יחסים : בין נפח לתנועה, בין מתח לפריקה, בין תיאור למציאות . אך האנטומיה החזותית היא גם זירה של משא תרבותי . הגוף איננו מושא ניטרלי - הוא נושא עימו הקשרים של מגדר, זהות, זיכרון, טראומה וחוויה . הייצוג האנטומי כולל ממדים פוליטיים, פסיכולוגיים ואידיאולוגיים, ועל כן, השליטה בו היא לא רק טכנית אלא גם מושגית, רגשית ופדגוגית . גם בעידן הדיגיטלי - שבו דימויים נוצרים לכאורה ללא מגע אנושי - נשארת האנטומיה החזותית חיונית : לא כאמצעי חיקוי, אלא כאמצעי הבנה, ביקורת, עיצוב ויצירה ; דווקא כאשר האלגוריתם מסוגל לשעתק כל דימוי, נדרש היוצר האנושי להיות מי שמבין את מבנה הגוף מבפנים - כמנוע קומפוזיטורי וכסוכן פרשני . אנטומיה חזותית 13
|
|