|
|
עמוד:8
8 אפלטון עצם ההעמדה של מושג הידיעה בחזית הדיון היא מסקנה רבת חשיבות . בשלב כלשהו מתחילות להתגבש גם תשובות פוזיטיביות קונקרטיות יותר לשאלות שמעלה סוקרטס, והוא מתחיל לפתח את "תורת האידיאות" . כך בדיאלוגים כמו הפוליטיאה , המשתה , פיידרוס ואחרים . הדיאלוגים הללו מכונים "הדיאלוגים האמצעיים" . להשלמת התמונה יצוין שקיימים גם "דיאלוגים מאוחרים", המניחים כבר את תורת האידיאות ומטפלים בסוגיות שונות הקשורות בה, אולם בדיאלוגים אלה מקומו של סוקרטס קטן יותר, ולעיתים הוא כלל לא משתתף . שאלה שהעסיקה רבות את המחקר היא באיזו מידה הדיאלוגים האמצעיים, המציעים פתרונות פוזיטיביים, משקפים את מחשבתו של סוקרטס, ובאיזו מידה הם כבר מחשבה אפלטונית מובהקת . בשאלה מורכבת זו אין כל טעם לגעת בהקשר הנוכחי, שכן הדיאלוג שעל הפרק הוא ממילא דיאלוג "סוקרטי" מובהק . שאלה אחרת, שאולי כן כדאי להקדיש לה תשומת לב כלשהי, היא באיזו מידה הדיאלוגים האפלטוניים בכלל - מוקדמים, אמצעיים ומאוחרים כאחד - יוצרים תמונה מהימנה של סוקרטס . אפלטון היה תלמידו של סוקרטס והכירו היטב, אבל את הדיאלוגים הוא חיבר עשרות שנים לאחר שהתקיימו בפועל ( אם בכלל התקיימו ) , כך שבבירור אין כאן תיעוד במובנו החמור, ויש כאן מקום נרחב לפיתוח דמיוני ולזיכרון סובייקטיבי . יתר על כן,
|
|