|
|
עמוד:14
14 אריסטו של אנשי האקדמיה שהתייחסו לעקרונות המטפיזיים כקודמים לעולם הפיזי ולא ביססו את הנחותיהם הראשונות על העקרונות המוסקים מהעולם הפיזיקלי . לכן, לדעת אריסטו, נכשלו אנשי האקדמיה . יתרה מזאת, אריסטו הסיק שאנשי האקדמיה טעו כשעסקו בדיונים עיוניים המבוססים על השערות ספקולטיביות . לעומתם, הוא חשב שצריך לחלק את המדעים ולחקור היבטים שונים של עולם הניסוי, ואף הציע שחייב להיות מדע עיוני אחד שהוא קודם למדעים השונים באופן לוגי, אך נלמד דרך חקירת היסודות המשותפים להם . אם מטרת כל אחד משאר המדעים היא לחקור רק היבט מסוים של הממשות, המטפיזיקה היא המדע הראשוני, מכיוון שהיא חוקרת את הממשות כולה וקודמת לעולם הפיזי, אף על פי שהיא נובעת ממנו בדיעבד . לדוגמה, במתמטיקה מעיינים בממדי הגופים ללא קשר לשאר תכונות הווייתם, בפיזיקה חוקרים גופים כגופים מונעים ונחים ללא קשר לשאר תכונותיהם, ואילו במדע המטפיזיקה עוסקים בהוויית הדברים כשלעצמם, כאילו הם לא תכונותיהם המוחשיות . מסקנה זו לא רק שהיא שונה מהנחת אנשי האקדמיה, אלא אף הפוכה לה, מכיוון שכל עיקרון לוגי ונוסחה מדעית, לדעת אריסטו, אינם קיימים כישות עצמאית ללא העולם הפיזיקלי הקודם להם, ואילו לדעת אנשי האקדמיה, עקרונות אלה הם בני-קיימה גם ללא קיום העולם הפיזי . מהו אפוא הערך המוסף של המטפיזיקה, אם היא נוגעת בעקרונות של המשותף לכללי המדעים ? כיצד תורמת הפילוסופיה המטפיזית לשאר המדעים ? אריסטו עצמו חש בסתירה הלוגית הפוסלת לכאורה את מסקנותיו הקודמות : כיצד אותו המדע יכול לעסוק גם ביסודות של פרטי העולם הפיזי וגם ביסודות הלוגיים של העקרונות שלהם ? כיצד אותו מדע מטפיזי יכול להסביר גם את יסודות העולם הפיזיקלי וגם מושגים כגון "ממשות" ו"הוויה" במשמעותם הכללית ביותר ? סתירה זו מופיעה בשורות הפותחות של המטפיזיקה : "כל בני האדם שואפי דעת בהתאם לטבע" ( 980 א' 1 ) ; "הניסיון מתממש
|
|