|
|
עמוד:10
מאחר שראש המטה הכללי של ההגנה, יעקב דורי, שנהנה מאמרנו הגמור של בןגוריון ונראה כי המכים בדרך כלל עם דעותיו, רותק למיטת חוליו, היתה לגלילי אף יתר השפעה . הגיע המצב לידי כך, שבחודשי ההכרעה הראשונים, מילא ישראל גלילי, למעשה, תפקיד של רמטכ"ל, מבלי שהיה לו כל רקע צבאימקצועי לכך . אין לדעת אם איזון זה היה פרי המקרה . אחת העובדות התמוהות ביותר של המלחמה בשלבים של טרםהצהרתהעצמאות, היא העובדה שבןגוריון לא יכול היה למצוא מחליף ליעקב דוסטרובסקידורי החולה, אף שידע כי אין הוא כשיר לתפקד כרמטכ"ל בעתיד הנראה לעין . סירובם של מועמדים אפשריים למלא את התפקיד, בוודאי לא היה מרתיע אדם כבןגוריון מלממש את רצונו, אלא אם כן נוח היה לו הדבר . אם אכן כך הוא, קשה להבין כיצד לא השכיל, במשך השבועות והחודשים הארוכים, למצוא מסגרת צבאית ממלכתית הולמת לישראל גלילי, אשר מכל הבחינות פעל כיד ימינו ואף עשה זאת כהלכה, אם לדון לפי ההצלחות של ימי אפריל ומאי . יתר על כן . ממש באותם השבועות, בהם הצליחו כוחות ההגנה שמפקדם העליון בפועל היה אחד האישים המרכזיים במפ"ם, ישראל גלילי להשתלט על מרבית השטחים שנועדו להכלל בגבולות המדינה היהודית ) בגליל המערבי אף חרגו מהם במידה משמעותית ( , התנהל בתל אביב משא ומתן מייגע על הרכבת ממשלתה הזמנית של המדינה היהודית, ורק בעמל רב הובטחה הצטרפות מפ"ם אליה . כשהוקמה הממשלה הזאת, נמסרו ארבעת התיקים המרכזיים ) ביטחון, חוץ, כספים וכמובן ראשות הממשלה ( למפא"י, שבבחירות האחרונות בארץ ישראל קיבלה מעט יותר משליש מקולות הבוחרים, ואפילו בבחירות לוועידת הסתדרות העובדים זכתה רק ב 5 . 52 אחוז מהקולות . ואילו למפלגה השניה בגודלה בארץ מפ"ם, לא נמצא אף תיק חשוב אחד . נוכח אי האיזון הבולט בחלוקת האחריות בממשלה הזמנית, כלום לא היה השיקול הממלכתי הצרוף צריך לחייב את בךגוריון לחזק את האיזון לפחות בניהול המערכה הצבאית, או לפחות לשמור על אותה מידה של איזון שכבר היתה קיימת ? כלום לא היה עליו להבין, כי נוכח קיפוחה הבולט של מפ"ם בחלוקת האחריות בפעילות הציבורית במישור הממלכתי ההולך ומתגבש, תגבר עוד יותר רגישותה להבטחת המשך אחריותה באותו שטח פעילות שעדיין נותר בידה שטח הביטחון, כשאחד מבכירי פעיליה ממלא בו תפקיד מרכזי ? הרי כשם שהנהלת ענייני החוץ והכספים וראשות הממשלה הגיעו לידי מפא"י באורח טבעי, משום שנשאה באחריות עבורם בהנהלת הסוכנות היהודית, היא "הממשלה בדרך", כן היה זה טבעי שחלק נכבד מהאחריות בענייני ביטחון יימצא בידי מפ"ם, כהמשך לפעילותה היתרה בשטח זה בימים של טרם מדינה . בןגוריון נהג בדרך הפוכה . משוםמה לא נמצאה לו כל דרך להאציל מסמכויותיו כשר הביטחון לידי ישראל גלילי, והרי לא יכול היה לטעון כי הוא נעדר הכישורים הדרושים לכך . לא יכול היה להיות ספק כי למען הממלכתיות, ששמה נישא ברמה בפיו בכל הזדמנות, צריך היה בןגוריון להקדיש לא מעט מזמנו לתפקידו המרכזי כראש הממשלה . בוודאי היה עליו להקדיש לכך יותר משהיה צריך להקדיש לתפקידו כיושבראש הנהלת הסוכנות, שאלה היו ימיה האחרונים . שני הנושאים המרכזיים שהטיפול בהם עדיין היה חשוב להבטחת הציונות והמדינה העומדת לקום מחלקת הכספים והמחלקה המדינית הרי נמצאו בידי חברי מפלגתו ולא נזקקו לעינו הפקוחה של יושבראש הנהלת הסוכנות . ואילו מדינה 10
|
|