|
|
עמוד:6
כמעט כל הקיבוצים נוסדו על ידי בני נוער, בעוד כולם או מרביתם רווקים . על כן, איו להתפלא על המשקל הרב שניתן לרעיונות של חופט ושוויון, יחד עם פיחות מופגן של מעמד המשפחה . רבים בקרב מייסדי הקיבוצים קיוו, בעצם, לבנות חברת נוער נצחית . אולם הטבע עשה את שלו, בני הנוער התבגרו והתקשרו ביחסי נישואים, נולדו ילדים, והמשפחה היתה לעובדה בחיי הקיבוץ . אותה הכוונה רעיונית שהביאה את הנוער לארץ ולקיבוץ גם דחפה לבניית חברה אחרת . המגמה הצליחה ונוצרה בקיבוץ הוויה אחרת ושונה מכל מה שהמייסדים הכירו קודם . לפחות המארקסיסטים ביניהם היו צריכים להיות פתוחים לשינוי התודעה בהתאם לתמורות בהוויה, אר דווקא הם היו בין הנוקשים ביותר בהגנה על תפישות שגובשו בתנועות הנוער או בראשית הקיבוץ . נוצר ניגוד גובר והולך בין המציאות המתפתחת לבין לחצים אידיאולוגיים לרסנה ולהקפיאה . במקום לעזור בתהליך עיצוב תודעה קיבוצית חדשה מתוך ההוויה הקיבוצית החדשה, קיבלו על עצמם מנהיגים אידיאולוגיים לנהל מלחמה נגד כל סטייה מן התפישה הרעיונית המקורית, לשם "הצלת המהפכה" מידי "בוגדיה" . דוגמטיות אידיאולוגית זו הזיקה לתנועה הקיבוצית, עיכבה את התפתחותה וגרמה סבל מיותר לחבריה . אףעלפיכן גדלה התנועה הקיבוצית, נוצרה תודעה אחרת, תוך התמוטטות האידיאולוגיה הישנה . רבים מחוקרי הקיבוץ, בארץ ובחו"ל, ראייתם את הקיבוץ הושפעה מתפישות אידיאולוגיות של חברים וותיקים . הם הדגישו את התודעה ולא בדקו די הצורך את ההוויה הקיבוצית . מחקרים רבים, פרי חקירתם, שהופיעו עד כה,אינם משקפים את המציאות לאשורה ומכילים רשמים מוטעים בהיקף נרחב . במרכז העיוותים עומד הנסי וו להפחית בחשיבות המשפחה בקיבוץ . הרי המייסדים הגיעו לקיבוצם עקב בחירה רצונית ובהתאם להשקפתם הרעיונית, ובמובן זה הם בנו חברה מבוססת על חופש אישי . אולם התביעה הציונית ליישוב הארץ מחייבת הישארות במקום, ויתור על החופש האישי הכרוך בניידות חברתית והעמקת שורשים גם בשביל הדורות הבאים . אותה חברה מהפכנית בראשיתה, מחנכת את בניה להמשיך בדרכה ולחיות באותו המקום שבנו הוריהם . המסר הרעיוני המועבר לבנים הוא שהאחריות להמשך המהפכה חשובה יותר מהחופש האישי של מי שמבקש לדאוג לעצמו . האופי הגמיש והעוצמתי של המשק הקיבוצי מאפשר קליטת כל הבנים שבוחרים להיקלט, ורובם נקלטים . כתוצאה מכך, נוצרות יחידות משפחתיות רבדוריות שמספקות בצורה הממשית ביותר את הרצח ההווייתי של הדורות . הקיבוץ אינו תופעה חולפת, אלא חברה מתמשכת שצוברת נסי וו ומסורת חיים . למעשה, הצלחת המהפכה הקיבוצית מתגשמת בחברה מושתתת על מסורת של התמדה והליכה בדרך אבות . ניתן לציין את התהליך המוביל בקיבוץ כמעבר מהדגשת החופש להדגשת האחריות . ההמשכיות קיימת, אבל המציאות משתנית והתודעה חייבת להשתנות . הצער הראשון בקביעת תפישה רעיונית נכונה לזמננו ולדור הבא חייבת להיות חקר ההוויה לאשורה . לאחר מכן צריכה לבוא הפקת הלקחים הדרושים לגבי עיצוב שינויים בה .
|
|