|
|
עמוד:11
• 11 • לְגַן שֵׁנִי, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ בְּבָבֶל צָמַח לְפֶלֶא, גַּן פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר שֶׁל הַמַּלְכָּה שְׁמִירָמִית, מַלְכַּת בָּבֶל, אֲשֶׁר חֻנְּכָה בְּיַלְדוּתָהּבֵּין צִפֳּרִים, וְכָכָה נִשְׁתַּמֵּר בָּהּ קֹרֶט ׁ מִמִּדַּת הַצִּפּוֹרוֹת : הִיא לֹא הוֹאִילָה לְטַיֵּל עֲלֵי קַרְקַע-מִישׁוֹר כָּמוֹנוּ, יֶתֶר יוֹנְקֵי הַשָּׁדַיִם, וְתִטַּע לָהּ גַּן בָּרוֹם עַל עַמּוּדִים כַּבִּירֵי גֹּבַהּ, דְּקָלִים, עֲצֵי בְּרוֹשׁ וּפְרִי הָדָר שָׁם הִתְנוֹסָסוּ, מְזַנְּקוֹת וּפִסְלֵי שַׁיִשׁ . אֵלֶּה יַחַד קְשׁוּרִים בְּשֵׂכֶל רַב בְּגִשְׁרֵי-מַעַל, כְּמוֹהֶם בְּצִמְחֵי-שֶׂרֶג, צִפֳּרִים בָּהֶם יָנוּעוּ, גְּדוֹלוֹת, מַרְהִיבוֹת לֵב, הוֹגוֹת דֵּעוֹת בְּכֹבֶד רֹאשׁ, לֹא שִׁיר יִפְצָחוּ — וּסְבִיבָם בְּנֵי-צִפּוֹר בְּגִיל יֵעָלְסוּ .
|
מקום לשירה
|