שעראשון: דוּ־כּוֹתְבִית

עמוד:13

• 13 • גם בספרות העולמית יש דוגמאות ידועות של צמדים כאלו, אך עוד רב מהן ככל הנראה הוא מספרם של השיתופים המודחקים, המחוקים : יצירות שהרעיון שלהן, הטיוטה שלהן או כל-כולן חוברו יחד על ידי בעל ואישה, אך התפרסמו בשמו של הבעל ; אגדות לפני השינה שנטווּלאפּוֹסים שלמים בלילות שבהם סופרו שוב ושוב, כל פעם בדרך אחרת, על ידי האב וילדיו, אבל פורסמו וזכו להצלחה עולמית בשמו של האב ; מאמרים וספרים שנכתבים על ידי הסטודנטים ועוזרות המחקר ומתפרסמים בשמו של המרצה ; וכל הפרקטיקה המושמצת של "סופר הסתרים", שמסייע לאדם שאינו סופר לחבר סיפור, על פי רוב את סיפור חייו . שתי צורות הכתיבה-יחד היחידות שאנחנו מוכנים לקבל כנורמטיביות בזמננו הן הצורות שיש בהן חלוקת תפקידים מוגדרת והיררכית, שנותרת כביכול נפרדת מתפקידו של המחבר : העריכה והתרגום . וגם שם אנחנו מדחיקים את החלק הקריטי של השותף ואת ההתערבּבות שכּל שיתוף כזה בהכרח מייצר, ומעדיפים לחשוב על התרגום למשל כפעולה מכנית, הֲרָקָה מכלי לכלי, במקום להיות מודעים לעובדה הפלאית, שכּל מילה ומילה בכל יצירה מתורגמת שאנחנו קוראים נכתבה בשיתוף על ידי שני אנשים, שעל פי רוב לא נפגשו מעולם . * צורות הכתיבה בזוג הן רבות, והשער הנוכחי מתמקד במיָדית ביותר מבּיניהן : כתיבה בזוג של טקסט שלם אחד, שאין בה חלוקת תפקידים מוגדרת מראש, וגם אינה מתרחשת במסגרת של מבנה, ז'אנר או חוקי שיתוף מורכבים, אלא צומחת באופן ספונטני או באמצעות כללי החלפה פשוטים ( מי זורקת את הכדור למי ומתי ) . הגבולות בין דו-כתיבה כזאת לצורות אחרות של כתיבה-יחד הם כמובן עדינים, ואולי לא כל כך מעניינים ; יותר מעניין לשחק במרחב האפשרויות . כיוון שהאפשרויות מגוּונות כל כך, ביקשנו מכל הזוגות בשער הזה להוסיף לשיר הערה קצרה על התהליך, שמספרת משהו על אופן הכתיבה של השיר וההקשר שמתוכו הוא נכתב . ההערות על

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא