|
|
עמוד:12
• 12 • בחרנו לפתוח את הספר עם השער הכי פשוט, הכי פתוח, אבל אולי גם הכי מתעתע . היצירות המקובצות להלן לא נכתבו בז'אנר מוגדר עם כללים ברורים . מאחדת אותן התנועה הפשוטה, הראשונית : במקום לכתוב לבד, לכתוב בשתיים . לכתוב יחד זו דרך טבעית להיות ביחד, אחת מהרבה דרכים להיות יחד : לבשל, לדבר, לגעת, לרקוד, ללמוד, לנגן, לכתוב . לכתוב יחד זו גם דרך טבעית לכתוב . כתיבה מתרחשת תמיד ביחס לז'אנרים וטקסטים קיימים ; כמה מהתֵאוריות החשובות של הספרות במאה האחרונה גילו את התופעה הזאת בהתרגשות, והרבה מאִתנו גילינו אותה בעצמנו תוך כדי כתיבה או קריאה . בה בעת, כתיבה מתרחשת גם ביחס לעולם — צומחת מתוך אופני המגע של הכותב / ת עם העולם . כששתי נפשות כותבות יחד, שתי צורות היחס האלה מתערבבות . מי שכותבת יחד מוצאת את עצמה בעמדה הכפולה של קוראת ושל כותבת בו זמנית . זו עמדה שיש בה אחריות כפולה וכוח כפול . לגעת ישירות עם השירה : להפעיל, להתפעל . הרבה מגלים שבכתיבה-יחד נובעים מאדמת הנפש מעיינות של יצירתיוּת שלא ידעת שיש לך, שלא ידעת איך לגשת אליהם . הם נובעים בתגובה למפגש עם המים החיים של האחר / ת . * להבדיל מהשערים הבאים, דו-כתיבה היא לא ז'אנר היסטורי . כמו הכתב עצמו, היא הומצאה מחדש בכל מיני זמנים ומקומות . והיא קורית שוב ושוב למרות המיתוס הרומנטי של המחבר-הגאון-היחיד שמכוון אותנו הלאה ממנה, פשוט כי היא מהלך כל כך מתבקש . ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה מכילה זוגות כותבים שונים מאוד זה מזה : יונת ואלכסנדר סנד, רונית מטלון ואריאל הירשפלד, דויד אבידן ואלייזה, יונתן קונדה ומוחמד אגואני, ועוד . כל אחד מהזוגות האלה המציאו את הכתיבה יחד, חלקם בטעות וחלקם במכוּון, מתוך צורות קִרבה אחרות — אהבה זוגית, חברוּת, או יחסי אדָמטופל / תוכנָמטפלת — והתאחדו לפעמים לצורך יצירה אחת ולפעמים לאורך שנים .
|
מקום לשירה
|