|
|
עמוד:9
• 9 • יונדב פרידמן קְוַרְק חֹם מֵטִיחַאֶת זַעְמוֹעַל קִירוֹת אַנְאַלְפָבֵּיתִים, עַתִּירֵי שְׁמָמָה . כַּמָּה חַיִּים קָדְמוּ לְמוֹתָהּ, הִיא תּוֹהָה בָּעֵת שֶׁיָּדֶיהָ מְיַלְּדוֹת חֶלְמוֹן מִבֵּיצָה . כַּבַּאי מִפְּלַסְטֶלִינָה מְלַהֵט אֶת בְּנָהּ, שׁוֹתֵל בְּפִיו גְּעִיּוֹת פֶּרֶא, אִצְטְרֻבְּלֵי שָׂפָה . מַיִם עִוְרִים נִשְׁכָּבִים עַל מִכְנָסָהּ, נִבְלָעִים בְּתוֹכוֹכְּמוֹמִלְמוּלֵי כְּבִידָה . טוֹבַעַת בְּעַצְמוּתָהּ, הִיא בַּת עֲרֻבָּה לְמֶנוֹפָּאוּזָה, לְיֶלֶד מַלְקוֹשִׁי, לְקַרְיֶרָה סְמִיכָה . דָּם חוֹתֵר בְּלִבָּהּ, עוֹבֵר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר כְּבַעַל תְּשׁוּבָה . בְּנָהּ מְחַיֵּג בְּטֶלֶפוֹן לְגָלַקְסְיָה מְקֻשְׁקֶשֶׁת, לִשְׁכֵנָה לֹא יְדוּעָה, תּוֹבֵעַ מִמֶּנָּה בְּמִיץ מִלִּים לַעֲנוֹת לוֹ עַל דָּא וְעַל הָא . אוֹר הִיפֶּרְאַקְטִיבִי מְטַפֵּס עַל מַחֲבַת מַתְסִיסָה, מַבְהִיר אֶת גִּזְרָתָהּשֶׁל חֲבִיתָה לְבָנָה, קוֹהֶרֶנְטִית כְּפּוֹרְנוֹגְרַפְיָה . עָלֶיהָ לִשְׁאֹל אֶת אִמָּהּ אִם חָלְתָה פַּעַם בְּמָוֶת, הַאִם מִישֶׁהִי נִפְטְרָה מִמָּוֶת בַּמִּשְׁפָּחָה, אוֹ אֵיךְ יוֹלֶדֶת אִשָּׁה שֶׁלֹּא נוֹלְדָה . אַךְ זוֹ תָּשִׁיב לָהּ כִּי בִּזְמַנָּהּ הָיוּזְמַנִּים אֲחֵרִים, יָפִים כִּשְׁתִיקָה, וְחוּץ מִזֶּה, אוֹמְרִים שֶׁגּוּר לִוְיָתָן נִצְפָּה בְּחוֹף רַחְצָה, יוֹנֵק לְהַפְלִיא, סְחוּף פְּצִיעָה . בִּכְיוֹ שֶׁל בְּנָהּ זוֹחֵל כְּאָנָקוֹנְדָה עַל רִצְפָּה בּוֹהֶקֶת, כְּלוּאָה, נָע לְעֶבְרָהּ כְּמִשְׁאָלָה מְבַעְבַּעַת, כִּרְעִידַת אֱמוּנָה . אִלּוּ רַק הִתְקַיְּמָה .
|
מקום לשירה
|