הקדמה

עמוד:2

מחשבה גיליון 4 | מנהיגות 2 "המנהיגות הסינגולרית של המלך-הפילוסוף של אפלטון נועדה לתווך לעם הפשוט והנבער את עולם האידאות וערכיו, ולהנהיג את העם על בסיס ערכים של צדק וטוב . "המנהיג האמיתי" כותב אפלטון, "אינו מחפש כוח או תהילה לעצמו, אלא שואף לשרת את עמו ולדאוג לצדק ולטובת הכלל . " אריסטו, מנגד, ראה במדינה גוף אורגני המצליח להתקיים ולשרוד הודות לאיזונים ולבלמים שבין המוסדות השונים ושלטון החוק . את מושג האיזון כמפתח למדינה בריאה הוא מגדיר כ״כל מה שבין היתיר לבין החסיר״ כ"שביל הזהב" . כלומר, שלא יהיה במדינה דבר מה, כל שכן מנהיג, שיהיה לו יותר מדי כוח או פחות מדי כוח . שלא יהיו במדינה רק עשירים מאוד ועניים מאוד, אלא פיזור שוויוני של ההכנסות . מכאן נולדה במחשבה הפוליטית הליברלית הדרישה לאיזונים ובלמים בין הרשויות, אשר יעוגנו באמנה חברתית, בחוקה . עבור ג׳ון לוק, זה היה המפתח להגנה מפני עריצות, ועבור חסידו ז׳אן ז׳אק רוסו, האיזונים והבלמים בין הרשויות יבטיחו כי רק האזרחים יהיו הריבונים . גם הכלכלנים אימצו תפיסה זו והצביעו על אי- השוויון כמערער היציבות הגדול ביותר . אולם, לאריסטו הייתה גם הבחנה נוספת וחשובה לימינו . הוא תיאר ב פוליטיקה את המשטרים כסביבה פוליטית אקולוגית שנאבקת לשמר שיווי משקל ואיזון, עד שמופר האיזון והמשטר מתנוון ומשתנה . הוא חילק את צורות המשטר וקבע את המנגנון האורגני שמביא לשינויים שלהם : משטר היחיד  – הצורה החיובית של משטר יחיד היא המונרכיה . כלומר, מלך המגלם את עמו והשאיפות שלו . אולם, בחלוף הזמן, יורשי המלכים הטובים מתחילים למשול רק בזכות הכוח שניתן בידיהם, וכך משטר המונרכיה מתנוון והופך למעשה לטירניה, לעריצות . משטר המיעוט  – הצורה החיובית של משטר המיעוט היא האריסטוקרטיה . משטר של אליטה המורכבת מאנשי זכות שהפכו לדמויות המופת של החברה שלהם . במרוצת הזמן, יורשיהם ישלטו לא בשל מעשי זכות ומופת, אלא בשל עמדות הכוח שנולדו לתוכן, וכך תתנוון האריסטוקרטיה לאוליגרכיה, לשלטון של מעטים השולטים רק בזכות הכוח שבידיהם . "המנהיג האמיתי" כותב אפלטון, "אינו מחפש כוח או תהילה לעצמו, אלא שואף לשרת את עמו ולדאוג לצדק ולטובת הכלל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא