|
|
עמוד:12
מחשבה גיליון 4 | מנהיגות 12 מדינית, נראה היה שמיצובו של דה גול כמשחרר צרפת ימנע את האלטרנטיבה של צרפת קומוניסטית שתישען על ברית המועצות, ודה גול בתחכומו, ובקפריזיות המסוימת של התנהלותו, הצליח להפוך זאת למציאות . בנות הברית אפשרו לו להיכנס בראש צבאותיו לפריז באוגוסט ,1944 כשגייסותיו של פטון בעקבותיו . מבלי שיש בידו מנופי לחץ ממשיים למעט אישיותו ונחישותו, הפך דה גול, ודרכו צרפת, לאחת מ'בנות הברית' שניצחו במלחמה . ועם הקמת האו"ם זכתה צרפת גם במושב קבוע במועצת הביטחון . הישג מדהים בכל קנה מידה . דה גול נבחר לראש ממשלת צרפת ב- ,1944 וכיהן בתפקיד במשך כשנה וחצי, בעודו מבצע פעולות שיקום ארוכות טווח ומוצלחות . אך בראשית ,1946 משלא נענו תביעותיו לרפורמות במבנה השלטון, הוא דרש שלטון ריכוזי יותר, התפטר ופרש . צרפת שקיבל דה גול לידיו בשנת 1944 הייתה אומה מושפלת ורוויה ברגשות אשם, הן על התבוסה הצבאית ; הן על שיתוף הפעולה של ממשלת וישי עם הנאצים ; והן על ההשפלה הלאומית, כשברקע עמידתה של בריטניה והצלת צרפת על ידי ארה"ב, בדומה למהלך העניינים במלחמת העולם הראשונה . דה גול עיצב נרטיב מושכל ויצירתי, שטען כי ממשלת וישי הייתה ארגון שטחי, ללא אחיזה עמוקה בחברה, וכי החברה הצרפתית ברובה הזדהתה ( וחלקה פעלה ) עם הרזיסטנס . האמת, כמובן, הייתה הפוכה . אולם הנרטיב הזה – של גימוד ממשלת וישי, שיתוף הפעולה עם הנאצים, והעצמת המיתוס של הרזיסטנס – הוא דוגמה נוספת לכוח מנהיגותו של דה גול, וליכולתו לתרום מכוח אישיותו לתפיסה העצמית המעצימה של צרפת, גם מתוך מפלותיה . דה גול ישב בקולומביי לה דו אגליז 12 שנים, כתב את זיכרונותיו מהמלחמה ושמר על קשר עם חוג לא רחב של תומכים ועוקבים פוליטיים . הרפובליקה הרביעית ראתה שורת ממשלות כושלות ולחצים מאז התבוסה בהודו-סין, ובהמשך הלחימה הגוברת באלג'יר . אירועים אלה הגיעו לשיאם, כאשר באלג'יר, ב- 13 מאי ,1958 התגבש פוטש צבאי מאיים ששותפים לו היו המושל ז'ק סוסטל והגנרלים סאלאן, ז'ואו ומאסי ( שכוחותיהם היו פרושים באלג'יר ) ותביעתם הייתה להחזיר את דה גול לשלטון . האיום עבד, מבלי שיש בידו מנופי לחץ ממשיים למעט אישיותו ונחישותו, הפך דה גול, ודרכו צרפת, לאחת מ'בנות הברית' שניצחו במלחמה
|
המכון למחשבה ישראלית
|