|
|
עמוד:14
ד ו ר ו ת ה ב ו ר ד ה-פ י ש ר 14 האצילים שלו, כדי שישאל אותו באיזו זכות הוא מייהד באפו את המקום הנכבד הזה . ' ומר וינצנז מספר לנו כיצד אותו חבר יהודי הביא ל"התבוללותה" של כל משפחת וינצנז ביהדות : כיצד לימד את במהלך – בנו של וינצנז לכתוב ולקרוא ביידיש, וכיצד השבועות הספורים שהוא מבלה אצל משפחת וינצנז בכפר מדי הוא מכניס את כל הבית ברזי היהדות . אנחנו מארגנים – שנה בחינה קטנה . מתברר שמר וינצנז מכיר היטב מגוון סוגיות מיד בחיי התרבות היהודיים, ואף יש לו נקודת מבט משלו בנוגע יידיש, שלא לדבר על ידע ממצה – לפולמוס השפות עברית בנוגע לאנקדוטות יהודיות . למעשה, הבנתו של מר וינצנז כברהרבה יותר ויש לה בסיס איתן . ה בעניינים יהודיים עמוק שנים רבות הוא אוסף וחוקר את האגדות ההוצוליות מהרי הקרפטים . ובעודו צועד בעקבות המסורת החיה שנשתמרה בפיהם של יהודים והוצולים זקנים, הוא נתקל בעקבותיו של הבעל שם טוב ומצא מקור עצום של "סיפורים נפלאים" על ראשוני היהודים והחסידים באזור זה . יש לו אוצר שלם של אמירות יהודיות, השזורות במפתיע בזיכרונות על בריונים, במשורר הצעיר מסאסוב, והדבר ניכר במידה מסוימת במאמר, אך בעיקר בהתכתבות ביניהם . היצירה נכתבה בהשפעת מותו של נחום בומזה . במאמר "משורר הפרחים הכסופים" הציג וינצנז את הנסיבות שבהן פגש את בומזה ואת תולדות ידידותם . זהו מאמר הנצחה . וינצנז לא כותב שם על גורלו הטרגי של המשורר אחרי המלחמה, על כך נכתב במכתביהם הרבים . באירופה ומאוחר יותר בארצות הברית, בומזה היה מלא חרדה, בדיכאון וסבל מנקיפות מצפון על כך שלא השתתףנתקף שוב ושוב בלחימה בפלשתינה . במכתביו המלאים בגעגועים, הוא הזכיר שוב ושוב את סלובודה רונגורסקה ואת ביסטרץ, וכן חזר וציין כי וינצנז ובני משפחתו הם חבריו הקרובים היחידים . עם זאת, הוא ידע שהעולם מת בפתאומיות מהתקף לב, זמן שהתגעגע אליו אינו קיים עוד . בומזה קצר לפני חתונתו המתוכננת .
|
|