|
|
עמוד:9
מ בוא : מהי ה ו ריה ד מוקרטית ? ׀ 9 הוריה דמוקרטית — כיצד ? בתוך הקורפוס של התנועה החינוכית הזו ניתן למצוא שני סוגי התייחסויות לשאלת דרכי הפעולה של המבוגר כמלמד, שהוא, על-פי הגדרת מילון אבן שושן ( אבן שושן ג', 924 ) , "מלמד, מי שמקנה ידיעות לאחרים" בבתי הספר של החינוך הדמוקרטי, שהיו ברובם אלטרנטיבה לחינוך הציבורי הממוסד, מיעטו להתייחס למבוגר כמלמד, כפי שאמר א"ס ניל, מייסד בית הספר "סאמרהיל" ( Summerhill ) : "אין לנו שיטות הוראה חדשות, משום שאין אנו מרבים להעריך את ההוראה" ( ניל, ,2003 12 ) . בתי הספר הללו ראו בלמידה משהו שהוא רחב הרבה יותר מאשר קניית ידיעות . הלמידה, כך חש ניל, קשורה לכלל חייו של אדם ולכלל פעולותיו של הלומד בבית הספר . אי לכך, תפקידו של המבוגר בבית הספר של החינוך הדמוקרטי רב- גוני מאוד . תפקידו מבוסס על סוגים שונים של מפגשים ודיאלוגים עם הילדים — במשחק, בשיחה, בניהול משותף של חיי בית הספר, וכד' . בתוך המכלול הזה נדחק לשוליים תפקידו של המבוגר כמלמד, תפקיד שבחינוך הכללי הוא ליבה של העבודה החינוכית . התיאורטיקנים של החינוך הדמוקרטי — הוגים כגון קרל רוג'רס, ג'ון דיואי, נל נודינגס ואחרים — הרבו לעסוק בתפקידו של המבוגר כמלמד . זאת בעיקר משום שההוגים והחוקרים הללו כיוונו את דבריהם לאנשי חינוך בבתי הספר הציבוריים, שהמפגש העיקרי שלהם עם הלומדים הוא בכיתה, וההוריה היא הכלי העיקרי שלהם לסייע ללומד למצוא את חירותו . זהותם של הנמענים בשיח הזה משתמעת, למשל, מדבריו של קארל רוג'רס, הפסיכולוג ההומניסט, שספרו חופש ללמוד הוא אחד הטקסטים החשובים של החינוך הדמוקרטי : "אני מאמין שכל מלמד וכל מחנך היה מעדיף לטפח למידה חווייתית ומשמעותית במקום למידת סְרָק, אולם הגישה המקובלת השלטת ברוב בתי הספר מצמצמת את הסיכוי ללמידה משמעותית . ישנן ברירות — דרכים מעשיות לטפל בכיתה או
|
|