|
|
עמוד:13
כמה כרפס לאכול ? בעלי ההלכה נחלקו באשר לסיבת אכילת הכרפס בליל הסדר . לפי דעה אחת , הטבלת הכרפס נועדה לעורר את המשתתפים לתמוה ולשאול . לכן, מספיק לאכול פחות מ'כַּזָיִת' כרפס כדי לצאת ידי חובה ולא יותר כדי לא להתחייב בברכה אחרונה ( שולחן ערוך ) . לפי דעה אחרת , יש לאכול לפחות כזית מן הכרפס ( רמב"ם, חזון איש ) , שכן : "אנו מטבילים עכשיו לטעימה בעלמא . . . כדי שלא להשהות כל אותו הזמן [ המגיד ] בלי אכילה כל עיקר" ( בית חדש ) . כמו בסימפוזיון היווני, הכרפס נועד לשכך את התיאבון במשך הדיון הארוך . ואכן, בהגדה הקדומה ביותר שמצויה בידינו, מופיעות ברכות רבות ב'כרפס', המרמזות על הנוהג לאכול מתאבנים רבים בשלב זה — ירקות, פירות ומעדנים שונים . כך עולה גם מתיאור הסדר בתקופת המשנה ( תוספתא פסחים י, ה ) . יש שמחדשים מנהג עתיק זה על מנת לקיים את מצוות 'והגדת לבנך', שכן קשה להרבות בסיפור יציאת מצרים כאשר רעבים . לכן מעמידים מגוון מתאבנים לרשות הסועדים במשך ה'כרפס' וה'מגיד' . יש לזכור שהמתאבנים אינם ארוחה משל עצמם, אלא הקדמה לסעודה שתבוא — ולכן אין צורך בברכה אחרונה לאחריהם . אבל לכל השיטות , יש להימנע מאכילת מצות כלל, או מאכילת מתאבנים רבים מדי, מכיוון שאת המצה שלאחר המגיד צריך לאכול בתיאבון . יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו הרב אברהם יצחק הכהן קוק כיצד הגיעה המילה היוונית 'כרפוס' לתוך ליל הסדר שלנו ? ליל הסדר הוא חגיגת החירות שלנו . לאחר שחרב בית המקדש הפכו חז"ל את הלילה הראשון של פסח מחג של קורבנות במקדש ל' ליל הסדר ' בבית . הם עיצבו אותו בסגנון הסעודות החגיגיות של האצולה היוונית והרומאית בת זמנם, כדי לשקף את העובדה שהלילה הזה אנו — בני העם היהודי — בני חורין . סעודה יוונית חגיגית נקראת ' סימפוזיון' — משתה שבו מנהלים דיון על נושא העומד ברומו של עולם ( ביוונית : 'סימ' = בצוותא, 'פוזיון' = שתיית יין ) . המשתתפים שוכבים על ספות אישיות ועבדים מגישים להם את האוכל, מוזגים להם יין ורוחצים את ידיהם בין המנות . לפני הסעודה ותוך כדי הדיון נהגו לאכול מְתַאַבְנִים ומטבלים, ולאחריו הוגשה הסעודה החגיגית . זהו הדגם שעליו בנוי הסדר שלנו : שתייה מרובה של יין ( ארבע הכוסות ) ; אכילת מתאבנים ( כרפס ) ; הסבה על כריות ; דיון סביב סיפור יציאת מצרים ; וסעודה חגיגית - כולם 'מגויירים' מן הסימפוזיון . בהשראת הסימפוזיון נוהגים גם שלא ליטול ידיים בעצמנו ולא למלא בעצמנו את כוסות היין . נהוג לבקש ממתנדבים למזוג את היין ולשטוף את ידי המשתתפים . יחד עם זאת, ישנם הבדלים מהותיים בין האירוע הרומאי-יווני לבין מקבילו היהודי . בעוד המשתה הרומאי התנהל תוך ניצול של קבוצת עבדים, הרי שבמשתה הפסח האידילי כולנו בני חורין וכולנו גם עבדים . כולנו אוכלים את לחם העוני, אבל כולנו גם משתתפים בסעודת הפאר . בתחילת הארוחה אנו מזמינים את העניים והנצרכים לבוא ולאכול אתנו . בתלמוד מסופר על שמשים שמשרתים את יושבי הסדר, אבל מסופר גם על עבדו של רב נחמן שבליל הסדר השתלב כמשתתף לכל דבר ( תלמוד בבלי, פסחים קטז . ) . משתאות יכולים להפוך בקלות למסיבות של שחיתות מוסרית . משתה הפסח הוא מנוף להשתפרות מוסרית . הלקח החשוב של הלילה הזה הוא שעלינו ליהנות ממעמדנו כבני חורין ולשמוח על כך שיצאנו משעבוד, אבל לא תוך כדי ניצול אחרים . המשתה היווני : מקור מנהגי ליל הסדר שִׂמְחָה רַבָּה בלהה יפה שִׂמְחָה רַבָּה, שִׂמְחָה רַבָּה, אָ בִיב הִגִּיע, פֶּסַח בָּא . תָּפְרוּ, תָּפְרוּ, תָּפְרוּ לִי בֶּגֶד עִם כִּיסִים, מִלְּאוּ, מִלְּאוּ, מִלְּאוּ כִּיסַי בֶּאֱגוֹזִים . שִׂמְחָה רַבָּה, שִׂמְחָה רַבָּה . . . שָׁאוֹל אֶשְׁאַ ל, שָׁאוֹל אֶשְׁאַ ל אַ רְבַּע קוּשְׁיוֹת, שָׁתֹה אֶשְׁתֶּה, שָׁתֹה אֶשְׁתֶּה אַ רְבַּע כּוֹסוֹת . וְכוֹס גְּדוֹלָה, וְכוֹס גְּדוֹלָה אִמִּי תָּבִיא, לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא . שִׂמְחָה רַבָּה, שִׂמְחָה רַבָּה . . . 13
|
|