|
|
עמוד:11
פתח דבר 11 הדיאלוג בין נשיא האקדמיה הלאומית למדעים לבין אחד מראשי הציונות הדתית ממשיך את השיח של "הישראלים האחרונים", שלמרות אי - הסכמתם הבסיסית על עיקרי דבריו של הצד שכנגד, דיברו איש עם רעהו . ואף אם חירפו זה את זה – לעתים תכופות, יש לציין – הם הבינו את מילותיו וצפונותיו של האחר . ישעיהו ליבוביץ נסע במיוחד למרחביה לריב את ריבו עם מאיר יערי ; אב"א אחימאיר ייחל לעוד ויכוח אחד עם ברל כצנלסון, בן עירו בוברויסק ; במלחמות התרבות ובוויכוחים הרעיוניים הגדולים נתקיימו קודים תרבותיים מוצפנים : רב המושבות הראי"ה קוק ורבנים נוספים יצאו למסע המושבות ב - 1913 לשוחח עם החלוצים ; בית"ר וגדוד העבודה נתייחסו שניהם בשמותיהם לטרומפלדור, ואילו היום האוהדים הגזעניים של בית"ר ירושלים, בריוני לה פמיליה, ממלאים את ספסלי אצטדיון טדי ומדירים משם את בנו של מנחם בגין ; משמעות הגינוי מאחורי הכינוי "כנענים", שהדביק אברהם שלונסקי ל"עברים הצעירים" הייתה מובנת לכול ; ישראל אלדד מימין ויהושפט הרכבי משמאל הרחיקו עדויותיהם למרד בר כוכבא לתת בו את יגון ההווה . הבריח התיכון של הישראליות היה מטען תרבותי, קורפוס משותף, וכל מחנה או דור הוסיפו לו נדבך . סחי ומדון דבקים היום בניסיון לקרוע את הישראלים, ניסיון שלא צלח עדיין, להשליט שלטון סמכותני, המפר את כללי המשחק הדמוקרטי . בנימין נתניהו לא יישאר איתנו לעד : החברה הישראלית תצטרך לחיות אחריו ביחד למרות השסעים האימננטיים . ב - 1984 נכחתי אני עצמי בשסע כזה, אולי החמור שבהם, שאחד הניצים בו החזיק בשילוב של תאולוגיה פוליטית ואלימות . המקרה המוזר שאליו נקלעתי עשוי ללמד על הסיפור הכללי . באותה שנה שהיתי לילה שלם עם שניים מחברי "כנופיית ליפתא", שתכננה לפוצץ את מסגדי הר הבית . אחד הקירות בבית המעצר במגרש הרוסים שבירושלים זעק בצבעיו העזים, מבליט בקווים גסים שרטוטים של מבנים הנוסקים השמימה בסערה, שרבוטים של מסגדים הנישאים אל על, אחד מהם נוטה ליפול, משנהו קורס והאחר תל חורבות . שני צעירים הזויים שרטטו ציורים סהרוריים, שֹער ראשם פרא וזקניהם ממורטים . מייד התבררה לי זהותם מכותרות העיתונים :
|
המכון למחשבה ישראלית
|