פתח דבר

עמוד:9

פתח דבר 9 המשכתי וטענתי כי בבסיסו של הסיפור היהודי, ובעקבותיו של הסיפור הישראלי, עמדה השאלה ששימשה סדן משותף לליבון הזהויות הנפרדות – מאין באנו, לאן אנחנו הולכים ? בין כל הקריאות המקוטבות של המפה הישראלית, נתקיים "מרכז דיאלוגי" סביב סוגיה זו, שפת סימנים מוסכמת, זיכרון משותף, עימות של טקסטים מתוך ארון ספרים אחד המכיל מדפים רבים, ספרי קודש וטקסטים פילוסופיים, ספרי שירה מאִבְּן גבירול עד מאיר ויזלטיר, ורומנים מ"אהבת ציון" עד עמוס עוז וא . ב . יהושע . הדיאלוג בין עבר להווה ובין יריבים אידאולוגים היה הוא עצמו הלקסיקון של הישראליות . ואולם הפרטת הישראליות של שלושת העשורים האחרונים קיבלה תפנית משמעותית בעת האחרונה . הנרטיבים המגוונים וההשקפות המופרטות יישרו שורות והתכנסו לשני מחנות יריבים . ההפרטה נעשתה לקיטוב דיכוטומי, שני הגייסות נעמדו על הקווים, אך הפעם כצבאות לוחמים שכמעט דבר איננו מחבר ביניהם, זה מול זה : תומכי הרפורמה המשפטית מול מתנגדיהם ; הצועדים במצעד "יום ירושלים" מול מפגיני "קפלן" . הפרטת הזהויות נהייתה לקרב בין שני מחנות בצהרי היום . בביטוי למשל שהתקבע, "רפורמה משפטית", נאגרו כלי נשק רבים בידי הניצים האידאולוגים, והם החלו בקרב חזיתי על : דמוקרטיה, זכויות אזרח, חוק גיוס שווה או דיפרנציאלי, מעמד האישה, תפיסות תאולוגיות או ליברליות, ניסיונות להשתלט על מוסדות תרבות, הגדרת הלאום ועוד . המחנות צחצחו את כלי נשקם ונערכו למלחמה על צביונה של החברה הישראלית . בחוג שהתכנס במודיעין התייצבו אנשים ונשים רבי זכויות, משני הצדדים, כדי לנסות למנוע מלחמת אזרחים . כל משתתף בדיונים, בגילו ובמעמדו, ומתוך שנים רבות של עשייה חשובה, נושא עמו תרמיל של רעיונות, דבר דבור על אופניו . ובכל זאת, מהשקפתו הסדורה והמנומקת ומעמדה של ביטחון עצמי בארגז כליו הערכיים, היה פתוח לשמוע את האחר . פרופ' דוד הראל, למשל, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, סבור כי בימים קשים אלה, בהרהרו על הישראליות, עולה אצלו מילה אחת בלבד – עצמאות – ולא רק בגלל סמיכות הזמן ליום הנקרא כך . כי "המדינה תהיה ישראלית לחלוטין

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא