|
|
עמוד:13
] 13 [ מ ב וא — מה עושה הספר ות, ומה עושה הספרו ת הישרא לית בתוך שנים אחדות, כותב הולצמן, החלו בני דור תש״ח להשאיר חותם קבוצתי . תחילה התפרסמו החוברות של ילקוט הרעים ב- 1943 , ואחריהן ספרי סיפורת ראשונים : בפאתי נגב של ס׳ יזהר, אפורים כשק של יגאל מוסינזון, הוא הלך בשדות של משה שמיר . שמיר, יזהר, מוסינזון, חנוך ברטוב, אהרן מגד, נתן שחם ואחרים — ״דור ראשון לגאולה״ — ביקשו לתאר את המציאות הארץ-ישראלית בתקופת המעבר מיישוב למדינה . הם כתבו בנוסח כתיבה ריאליסטי מתוך מעורבות נפשית בחיי הקולקטיב ומחויבות לאתוס הציוני . אם לעקוב אחר המיפוי המיתולוגי המקובל של גרשון שקד, הולצמן, יגאל שוורץ ואחרים, אחרי דור תש״ח הגיעו סופרי דור המדינה . בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים החלו לפרסם סופרים כמו א״ב יהושע, עמליה כהנא-כרמון, עמוס עוז, אהרן אפלפלד . בראשית דרכם התפרשה כתיבתם כריאקצייה לדור הקודם, קריאת תיגר על צורות הסיפר ועל התֵמוֹת שהעסיקו אותו, ולעיתים קרובות הם זלגו מן הכתיבה הריאליסטית אל עבר כתיבה סוריאליסטית, אלגורית, סימבולית . לכאורה הייתה זו הפניית עורף לשאלות האידאולוגיות של החברה והתמקדות בחוויות אוניברסליות שרווחו בעולם האמנות של התקופה — חוויות של ניכור, אי-רציונליות, חתירה אל הלא-מודע ואל תשתיות מיתולוגיות ורליגיוזיות . אבל בתוך שנים אחדות שינו דרך גם סופרי דור המדינה וחזרו לכתוב ריאליזם חברתי . הדור הבא שמזהים חוקרים כשקד והולצמן התגבש בשנות השבעים, אז החלו לבלוט סופרים חדשים כמו יעקב שבתאי, יהושע קנז, יצחק בן-נר, ישעיהו קורן, שהחזירו לספרות את מרכז הכובד הריאליסטי אבל בגרסה מורכבת ומתוחכמת יותר . שקד כינה זאת ״נאו-ריאליזם״, סיפורת המעוגנת במציאות ישראלית קונקרטית וחושפת תהליכים חברתיים ופסיכולוגיים עמוקים . הדור הרביעי לפי מיפוי זה התגבש בשנות השמונים וכונה ״המהלך הפוסט-מודרניסטי״ : סופרות וסופרים שהעמידו אנטיתזה לעיצוב הריאליסטי, גם בסגנון, גם בנושאים וגם בעמדות הנפשיות שלהם . אורלי קסטל-בלום, יואל הופמן, יובל שמעוני, אתגר קרת, דויד גרוסמן בראשית יצירתו — כל אחד מהם ניסה בדרכו לשבור את הצורה המסורתית של הסיפור, לפרק קלישאות לשוניות ורעיוניות ולהציג סימני שאלה כלפי הנרטיבים המקובלים .
|
|