ניצוצות האין

עמוד:11

מ ר ץ 5 2 0 2א ד ר ת ש פ ״ ה ג י ל י ו ן 7 1מ ע ל ה 11 פנימי, היא ״הווה חדש״ שמאפשר להפוך את עצמך לפלא . נתן מקפידה להזכיר לאורך הספר שהנדסת האורות נעשית בדרך השירה . למשל, השער השלישי נפתח במילים : ״עַכְשֶָׁו נִת�ַן לִכְת�ֹב / אֶת מָה שֶֶׁל�ֹא הִתְאַפְשֵֶׁר קֹדֶם״ ( עמ׳ 57 ) . הכתיבה מאפשרת לראות כתם בתור פרח, אש בתור חום גוף ולא מוקד . נתן מפתחת כך את קולה השירי ומשתמשת בכתיבה לא ככלי להעיד על שבר נפשי-תודעתי אלא ככלי לייצר ולפעור אותו באמצעות הכתיבה . המהלך שנעשה בספר מציע התבוננות רעננה על התמודדות עם פצע, לא בדרך של ריפויו, העלמתו או מיצובו כחלק מאיתנו שראוי לקבל ולחיות לצידו, אלא כמקור לניצוץ פנימי, השראה והתפתחות . זהו מסר אוניברסלי שאפשר להפיק מהסיפור האישי שהספר מגולל והוא חשוב ביתר שאת בימינו אנו . בספרה הראשון כתבה נתן בשיר ״מחלות שקופות״ : ״הַק�ַרְנַיִם צָמְחוּ פ�ְנִימָה אֶל ת� וֹךְהַמ�ֹחַ״ ( עמ' 12 ) . קרניים אלו חוזרות בספרה השני, כשזוהרית רואה ״רשעים״ ו״צדיקים״ עם קרניים ומדמיינת שגם לה צומחות קרנים ( עמ' 80 ) . אך הפעם, הקרניים צומחות החוצה, אינן שקופות וניתן להן גוף נשי ועדין של איילה, כזו שתוכל לפסוע ביציבות בין הבורות, מבלי ליפול . זוהי אחת התובנות החשובות העולות בעיניי מהספר : קרניים של מחלות שקופות יכולות להימצא אצל כולנו . ובניגוד לאימה בתגובה להן, דווקא בהתבוננות בהן ובהיכרות איתן טמון שחרור וגילוי עצמי . בנקודה הזו, מול האיילה, ברקע מופעיהן של סוזי, מרים וזוהרית כמובן, קשה שלא להתחיל לשרטט את הקשר בין שירת גל נתן לשירת יונה וולך, שהקימה לחיים מצבי נפש שונים ובמקביל הדגישה את הזהירות הנדרשת במלאכה שכזו . הדמיון בין המשוררות, אני מציעה בעדינות, ניכר בחירות הפואטית והסגנון הייחודי שמגבשת נתן בספרה השני, ביכולתה להשתנות משיר לשיר וללדת שפת דימויים ועולם שהם פלא שנושא את שמה . ככה זה מתחיל : היופי הזה לְאָן עוֹד יִק�ַח אוֹתִי הַי�ֹפִי הַז�ֶה ? רֶגַע אֶחָד אֲנִי ג� וּף עִם סַנְד�ָלִים וְרֶגַע אֶחָד אֲנִי הַי�ֹפִי הַז�ֶה וְרֶגַע אַחֵר אֲנִי ב� וּגֶנְוִילְיָה - וָרֹד פוּקְסְיָה עִם שְֶׁאִיפוֹת, עִם שְֶׁאִיפוֹת שֶֶׁמ�ִתְמַמ�ְשֶׁוֹת . לְאָן יִק�ַח אוֹתִי הַי�ֹפִי הַז�ֶה אִם אֶת�ֵן לוֹ ? אִם אוֹרִיד אֶת הַס�ַנְד�ָלִים הָאֵל�ֶה וְאֶהְיֶה לְגַמְרֵי הַי�ֹפִי הַז�ֶה . רֶגַע אֶחָד אֲנִי ג� וּף וְרֶגַע אַחֵר אֲנִי שֶָׁרָשִֶׁים שֶֶׁל ב� וּגֶנְוִילְיָה וָרֹד פוּקְסְיָה וַאֲנִי יוֹנֶקֶת מֵהַשֶׁ�ַד הַפ�ְנִימִי שֶֶׁל הָאֲדָמָה . רֶגַע אֶחָד אֲנִי נוֹבֶרֶת ב�ְפֶצַע קָדוּם וְרֶגַע אַחֵר אֲנִי הַי�ֹפִי הַז�ֶה, מַמ�ָשֶׁ ב�ְדִי� וּק הַי�ֹפִי הַז�ֶה . אֵיזֶה יֹפִי זֶה הַי�ֹפִי הַז�ֶה . צ יור : א ור ית א ש ל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא